גורל החטופים משפיע על מצבה הנפשי של החברה הישראלית כולה. 93% מהישראלים מוטרדים מכך באופן קבוע. כך עולה מממצאי מחקר חדש המצביעים על טראומה קולקטיבית מתמשכת כתוצאה מחטיפתם של 251 אנשים על ידי חמאס ועל כך שיותר ממחצית מהמצוקה הנפשית הכללית של האוכלוסיה סביב המלחמה נובעת מטראומת החטיפה.
עוד בעניין דומה
המחקר שבוצע על ידי ד"ר עינת יהנה, שי אוחיון ועדי יהב מהמכללה האקדמית תל אביב-יפו יחד עם פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה משפחות החטופים, התפרסם לאחרונה בכתב העת European Journal of Psychotraumatology.
עמדותיהם של 740 משתתפים נבחנו במחקר והממצאים מצביעים על כך שהטראומה אינה נחלתם של משפחות החטופים בלבד. 93% דיווחו על עיסוק מחשבתי מתמיד בגורלם של החטופים, 80% דיווחו על תחושת כאב רגשי עז, 81% העידו על כעס ומרירות כלפי האירועים ו-69% דיווחו על תחושת אי ודאות מוחלטת בנוגע לגורל החטופים ולתוצאות האירוע.
בנוסף נמצא שכ-50% מהמצוקה הפסיכולוגית הכללית (חרדה, דיכאון וסטרס) שחווה הציבור לאחר השבעה באוקטובר מוסברת על ידי העמימות ביחס לגורל החטופים והמצוקה הרגשית הנובעת מטראומת החטיפה. הממצאים מדגישים כיצד מצב של "אובדן עמום", שבו אין בהירות או סופיות לגבי גורלם של החטופים, מייצר כאב נפשי מתמשך, מותיר את החיים של בקיפאון ובחוסר יכולת להתחיל בתהליך של ריפוי, החלמה או שיקום.
ד"ר יהנה, שהובילה את המחקר, הסבירה את הממצאים ואמרה כי האובדן העמום הוא לא רק מצב אישי של המשפחות אלא חוויה חברתית שמחלחלת לכל חלקי החברה, מעבר למי שיש לו היכרות אישית עם חטוף. "החטופים, בהיעדרם הפיזי, נוכחים פסיכולוגית בלב החברה הישראלית והם הפכו לסמל של כאב משותף. זהו פצע שממשיך לדמם כל עוד אין פתרון וסגירה. הממצאים מראים כיצד חוויית האובדן ואי הוודאות המתמשכת ביחס לחטופים משפיעה באופן דרמטי על הבריאות הנפשית הכללית של הציבור והיא טראומה קולקטיבית בפני עצמה אשר פוגעת בתחושת הביטחון, האמון והחוסן החברתי".
החוקרים מדגישים כי הממצאים מראים שהחזרת החטופים היא תנאי בסיסי להפסקת הטראומה הקולקטיבית ולשיקום החברה הישראלית. "ללא החזרתם של החטופים, אי אפשר להתקדם בתהליך השיקום – לא של המשפחות, לא של החטופים שישוחררו ולא של החברה הישראלית כולה", אומר פרופ' לוין, שותף למחקר. "החזרתם היא צעד ראשון והכרחי לבניית אמון מחודש בין האזרח למדינה ולחיזוק הלכידות החברתית שלנו. בלעדיהם, החברה תישאר במצב של טראומה מתמשכת שפוגעת בחוסן הלאומי שלנו".
החוקרים ממליצים על מהלכים רחבי היקף שיכולים לסייע בהפחתת הטראומה ולחיזוק הלכידות החברתית. הם מדגישים את הצורך בפיתוח תכניות טיפול קבוצתיות למשפחות החטופים ולציבור הרחב, שיתמקדו בהתמודדות עם תחושות של אי ודאות ובחיזוק החוסן הנפשי.
בבתי הספר, יש לקדם יוזמות חינוכיות שיתמכו בילדים ובבני נוער בהתמודדות עם תחושות של חרדה ומשבר. בנוסף, יש להרחיב את הנגישות לשירותי בריאות הנפש לציבור כולו ולפתח מענים שיסייעו לטיפול בהשפעות ארוכות הטווח של האירוע.
החוקרים מדגישים גם את החשיבות של ארגון טקסים לאומיים ומחוות סמליות שיחזקו את תחושת האחדות והאחריות ההדדית, לצד יצירת מסגרות שמעניקות הכרה ותמיכה למשפחות.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
