"מכה קטנה בכנף"

ד"ר שגיא בלבן, בן 51, רופא בכיר ביחידת פה, פנים ולסתות בבית החולים וולפסון בחולון, התאמן לתחרות איש הברזל שהיתה אמורה להתקיים בטבריה בחודש נובמבר 2023, אולם המלחמה טרפה את הקלפים.

בבוקר שמחת תורה, בשבעה באוקטובר 2023, טייל עם המשפחה בצפון ובתוך פחות משבוע כבר החל לשרת בהתנדבות ביחידה לזיהוי חללים של צה"ל. בדצמבר, כשהיחידה נכנסה לעזה, הוא נפצע מפגיעת פצמ"ר ונפצע בשוק השמאלי, בשתי הברכיים וביד ימין. הפציעה היתה קשה והרופאים חששו שייאלצו לקטוע את רגלו בשל הפגיעה הקשה בשני עורקים. כעת, כשנה לאחר פציעתו, הוא שב לטפל בחולים.

כרופא בכיר ביחידת פה, פנים ולסתות ב"וולפסון" מבצע ד"ר בלבן מגוון ניתוחים, ביניהם עקירות מורכבות, ביופסיות, השתלות עצם, ניתוחי טראומה, ניתוחי נישוי פנים ועוד. "דמיינתי את עצמי חוזר לחדר הניתוחים וממשיך לעשות את מה שאני כל כך אוהב - לטפל בחולים", מספר ד"ר בלבן על תקופת השיקום הארוכה שעבר.

היום, כשנה לאחר האירוע, הוא נזכר ברגעים שבהם שכב פצוע ומדמם ורק רצה לשרוד כדי לחזור לאשתו ולמשפחתו ומשתף במאבקו להשתקם ולשוב לחדר הניתוחים.

אחרי החגים

"יש לנו מסורת משפחתית מדי שנה בשמחת תורה, לצאת לקמפינג של שני לילות, לפני החזרה לשגרה של אחרי החגים", מספר ד"ר בלבן. המשפחה כוללת את אשתו ושלושת בניהם. "לפני שנה בחרנו לצאת ללינת שטח בהר מירון. ביום שישי עוד נסענו על גבול הצפון והראנו לילדים את העמדות של חיזבאללה על הגדר ואת הדגלים שלהם".

אך כמו כל תושבי ישראל, כשהתעוררו בבוקר השבעה באוקטובר המציאות טפחה על פניהם במהרה. "התמונות, הסרטונים והידיעות באתרי החדשות ובקבוצות הווטסאפ על המתרחש בדרום החלו לזרום מיד כשהתעוררנו. התחושה היתה שכולם על הכבישים, ממהרים הביתה, חוסר ביטחון באוויר, כאילו בכל רגע עלול לקרות משהו גם לידנו. בלי להתלבט בכלל נכנסנו לרכב ונסענו הביתה".

התנדבות במחנה שורה

למחרת גילה דרך קבוצת הווטסאפ של האיגוד לכירורגיית פה, פנים ולסתות שחסרים רופאים ביחידה לזיהוי חללים, ו"מיד ידעתי ששם מקומי", הוא מספר ומוסיף: "שוחררתי ממילואים בגיל 43, שבע שנים לפני אוקטובר 2023. את שירותי הסדיר עשיתי כקצין הנדסה קרבית ולאחר מכן במשך מספר שנים עשיתי זאת במילואים. בהמשך, הועברתי לפיקוד העורף, שם שירתי במילואים כקצין חילוץ והצלה עד לשחרור. המילואים ביחידה לזיהוי חללים היו משהו חדש לגמרי עבורי".

על הבחירה להתנדב ביחידה לזיהוי חללים הוא אומר: "זהו תפקיד קשה ומורכב נפשית ולמרות שחששתי מכך, הבנתי שבגלל המספר העצום של הקורבנות והמחסור ברופאים, זו משימה סופר-חשובה. מצבן של הגופות יצר צורך בהול ברופאים שיסייעו בזיהוי".

"חלק מהמשמרות במחנה שורה כללו מראות קשים. יש במסדרונות ריח מאוד לא נעים שקשה להגדיר, ככל הנראה ככה מריח מוות"

ד"ר בלבן טרם הכניסה לעזה. צילום: פרטי

ביום שישי לאחר המתקפה, ב-13 באוקטובר 2023, התייצב ד"ר בלבן במחנה שורה במרכז הארץ. על ההכשרה הוא מספר כי היא כללה חפיפה של אחד הרופאים הוותיקים ביחידה והסבר מקיף מאוד על התפקיד והמשימות שעליו לבצע. "בסך הכל שירות המילואים שלי ביחידה נמשך קצת פחות מחודשיים. חלק מהמשמרות היו קשות מאוד וכללו מראות קשים. יש במסדרונות ריח מאוד לא נעים שקשה להגדיר, ככל הנראה ככה מריח מוות".

הכניסה לעזה

כחודשיים לאחר שגויס למילואים, ביום שישי שמונה בדצמבר בשעת צהריים, נכנס ד"ר בלבן לרצועת עזה עם היחידה שכללה מספר רופאים. למחרת הוא נפצע קשות.

"התקבל מודיעין שייתכן שיש גופות של חטופים בקבר אחים בצפון הרצועה ונכנסנו על מנת לנסות ולזהות את גופות החטופים. בסופו של דבר לא מצאנו כלום ולא היינו בלחימה. השטח שבו פעלנו שוחרר שבוע לפני הכניסה שלנו. חששתי מעט בזמן הכניסה אבל זה עבר מהר מאוד. עזה היתה הרוסה, בדיוק כמו שרואים בחדשות. כמעט שאין בית שלא נפגע בצורה כזאת או אחרת".

ד"ר בלבן חוזר אל אירוע הפציעה שלו: "למחרת, בסביבות השעה תשע בבוקר, נפל פצמ"ר במרחק של כמטר וחצי ממני ופצע אותי קשות ברגל שמאל, בברך ימין וביד ימין. זה היה ללא התרעה. אני זוכר הכל, גם את הרגעים הקשים והכואבים ביותר. זה קרה במגרש כדורסל ואני זוכר שנפלתי על הקרקע מעוצמת ההדף.

"אני זוכר שלמרות שהכאבים היו קשים הרצתי בראש את סכמת הטיפול בפצוע טראומה"

ד"ר בלבן מיד לאחר הפציעה מפונה לטיפול רפואי. צילום: פרטי

"באותם רגעים, הראש עובר למצב הישרדותי, חשבתי על אשתי ועל כך שאני חייב לצאת משם בשל החשש שיהיו נפילות נוספות. ניסיתי לקום ולא הצלחתי וראיתי דם בכל מקום. לפתע הגיעו ארבעה חברים שתפסו אותי ולקחו אותי לתוך מבנה, שם התחילו לטפל בי. אני זוכר שלמרות שהכאבים היו קשים הרצתי בראש את סכמת הטיפול בפצוע טראומה.

"לעולם לא אשכח את הכאב שגרם חוסם העורקים, כאב כל כך חזק שלא דמיינתי כמותו. די מהר הגיעה חוליה רפואית שפינתה אותי למשטח נחיתה ומשם פוניתי עם פצועים נוספים במסוק לבית חולים במרכז הארץ ונותחתי בשתי רגליי.

"הפציעה שלי כללה רסיסים שגרמו לשברים בשתי הברכיים, פגיעה משמעותית בשוק השמאלית שכללה הרס של שני עורקים ושל עצב שאחראי לתחושה בכף הרגל ולתנועת האצבעות. בנוסף, עוד רסיסים רבים בין האגן לברכיים, בעיקר ברגל שמאל. יד ימין נפגעה גם היא מרסיסים ובהמשך נותחתי גם ביד.

"בשל הפגיעה הקשה בשניים מתוך שלושת העורקים בשוק שמאל עלה חשש שיהיה צורך בקטיעת הרגל מתחת לברך, אך למזלי התברר שניתן היה לטפל בכך ללא צורך בקטיעה כזו".

"ייקח כמה שייקח"

"בגלל הרסיסים בשתי הברכיים שלי עלה חשש לגבי מצבן לאחר הניתוח והאם בכלל אשוב ללכת ולחזור לפעילות רגילה. בימים הראשונים עדיין לא הבנתי את חומרת הפציעות ולמעשה רק כשהורידו לי את החבישות בפעם הראשונה במחלקה הבנתי שהולך להיות תהליך שיקום ארוך וקשה", הוא מספר. "כשבוע לאחר הפציעה התחלתי בפיזיותרפיה ורק אז התחלתי להפנים את מצבי הגופני, מצב הרגליים והגוף בכלל".

החשש מהשלכות הפציעה על העתיד היה גדול. ד"ר בלבן מגדיר את מצבו הגופני לפני הפציעה ככזה של ספורטאי. "נהגתי להתאמן המון ועד תחילת המלחמה עוד התכוננתי לתחרות איש הברזל שהיתה אמורה להיערך בטבריה בנובמבר 2023. המוטו שלנו בבית, הכלל שעל פיו אשתי ואני מתנהלים בשעת משבר, הוא שאנחנו מסוגלים להתמודד עם כל קושי. כשצצים קשיים בחיים, אנו נוהגים לומר זה לזו שזו 'מכה קלה בכנף'. למרות שהבנו די מהר שזו הולכת להיות שנה קשה עד  החזרה לפעילות, שמרנו על אופטימיות".

"כמי שהעיסוק שלו מצריך מוטוריקה עדינה לביצוע ניתוחים, הפציעה ביד היתה מטרידה מאוד. "בהתחלה היה חשש שמא מצב היד לא ישתפר מספיק ולא אוכל לעבוד. בעזרת הרבה מאוד תרגול בריפוי בעיסוק מצב היד השתפר מאוד וכרגע היא מתפקדת היטב למרות הפציעה.

"היה לי חשוב מאוד להבין את כל האספקטים הכרוכים בניתוח ובכל טיפול שעברתי וכמובן להבין מה סיכויי ההצלחה ומה עשוי להשתבש"

ד"ר בלבן במחלקת השיקום ב"שיבא". צילום: פרטי

"מנטלית, אני יודע שאני אדם חזק ומלא מוטיבציה. בכל תהליך ההחלמה והשיקום, המחשבה שלי היתה שלא משנה מה, אני עוד אחזור ללכת, לרוץ ולעשות את כל מה שעשיתי בבית קודם, ואפילו יותר. לשם כך אימצתי מוטו של 'ייקח כמה שייקח'".

הרופאים קשובים

במהלך האשפוז במרכז הרפואי שיבא עבר ד"ר בלבן שבעה ניתוחים בשתי הרגליים. "לקח זמן רב עד שהפצע הפתוח שהיה לי ברגל ימין נסגר, וככירורג פה ולסת היו לי המון שאלות לרופאים שטיפלו בי וגם הבעתי תמיד את דעתי לגבי מה שנראה לי שצריך לעשות. בסופו של דבר, כל ההחלטות שהתקבלו היו על דעתי ובהסכמתי, כמו שכל חולה צריך לתת את הסכמתו לפני טיפול. אבל היה לי חשוב מאוד להבין את כל האספקטים הכרוכים בניתוח ובכל טיפול שעברתי וכמובן להבין מה סיכויי ההצלחה ומה עשוי להשתבש.

"מאיה אשתי היתה מאוד מעורבת גם היא ולא היססה להביע את דעתה כשהדבר נדרש. היו ניתוחים שנכנסתי אליהם בחשש רב, וזאת בשל העובדה שהבנתי מה יכול להשתבש. אבל באופן כללי סמכתי מאוד על הרופאים שטיפלו בי. דמיינתי לנגד עיני את עצמי מטפל בחולים".

היום, כשנה אחרי הפציעה, ד"ר בלבן שב לטפל בחולים ב"וולפסון". "היה לי מאוד חשוב לעמוד על הרגלים מהר ולהמשיך בעבודה שלי - לנתח, לטפל באנשים", הוא אומר ומוסיף כי סבלנות היא אחד המרכיבים החשובים כשמדובר בהחלמה. "לפעמים צריך להסתכל על הטווח הקצר ולחיות מיום ליום כי בשיקום הדברים מאוד דינאמיים. במקביל, חשוב בשלב מסוים לנסות להציב לעצמך יעדים. אני יודע עד כמה זה קשה כיוון שהייתי במקום הזה אבל אפשר לעבור את זה בעזרת תמיכה מהמשפחה והחברים וכמובן בעזרת המון כוח רצון ונחישות".