תסמונת אשרמן מתייחסת לנוכחות של הידבקויות תוך רחמיות בעלות השלכות קליניות, כולל אי פוריות. ישנם מעט מחקרים שמעריכים את ההשפעה של היסטרוסקופיות סדרתיות לאדהסיוליזה על תוצאות הרבייה וההריון בקרב נשים שעוברות הפריה חוץ גופית לאחר הפעולה ואת סיבוכי ההריון של האם, יילוד או שליה.
עוד בעניין דומה
במחקר שפורסם בכתב העת American Journal of Obstetrics and Gynecology, החוקרים ביקשו לחקור את ההשפעה של אדהסיוליזה היסטרוסקופית בקרב קבוצה של מטופלות שעברו לאחר מכן הפריה חוץ גופית.
החוקרים ערכו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי של כל המטופלות שעברו אדהסיוליזה היסטרוסקופית עבור הידבקויות תוך רחמיות בין השנים 2005-2020, ולאחר מכן ניסו להתעברות על ידי הפריה חוץ גופית. החוקרים בחרו קבוצת ביקורת להשוואה של מטופלות שעברו הפריה חוץ גופית בשל אי פוריות של גורם לא רחמי וללא היסטוריה של הידבקויות תוך רחמיות.
במחקר נכללו 691 מטופלות, מתוכן 168 עם הידבקות תוך רחמית. תוצאות המחקר הדגימו כי שיעור ההשתלות (41.3% בשתי הקבוצות) ושיעור לידות חי (סיכון יחסי מתואם, 0.93 [רווח בר סמך 95%, 0.76-1.14]) לא היו שונים סטטיסטית בין מקרים וביקורות. כאשר חולקו לפי מספר ניתוחי אדהסיוליזה קודמים, למטופלות שעברו ≥ 2 ניתוחי אדהסיוליזה היו שיעור לידות חי נמוך יותר מקבוצת הביקורת (סיכון יחסי מתואם, 0.53 [רווח בר סמך 95%, 0.28-0.99]). בנוסף, עובי רירית הרחם לפני החזרת העובר הופחת משמעותית לעומת הקבוצת ביקורת (8.23 לעומת 10.25 מ"מ; סיכון יחסי מותאם, 0.84 [רווח בר סמך 95%, 0.78-0.90]). תוצאות שליליות הקשורות לשליה, כגון שליה נעוצה, שליית פתח או ואזה פרביה, נמצאו בשכיחות גבוהה יותר בקבוצת המחקר בהשוואה לקבוצת הביקורת (סיכון יחסי מתואם: 2.08 [רווח בר-סמך של 95%: 1.25-3.46]). לבסוף, כאשר חולקו לפי מספר ניתוחי האדהסיוליזה, נראה שהסיכון גדל ככל שמספר הניתוחים הקודמים גדל, ככל הנראה בגלל עלייה בחומרת אותם ההידבקויות.
לסיכום, נשים שעברו טיפול בהידבקויות תוך רחמיות מציגות שיעורי לידות חי דומים לאלו שעוברות IVF בשל גורמים שאינם רחמיים. עם זאת, נשים שנזקקו לניתוחים מרובים לתיקון ההידבקויות הראו שיעורי לידות חי נמוכים יותר והתמודדו עם סיכון מוגבר משמעותית לפתח סיבוכים שלייתיים בהשוואה לקבוצת הביקורת.
מקור: