מחלת סטיל של מבוגרים (Adult-onset Still's disease) היא הפרעה אוטואינפלמטורית מערכתית עם אטיולוגיה לא ברורה ומחקר גנטי מוגבל. במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Arthritis & Rheumatology, חוקרים ביצעו אנליזה רחבה של סמנים ביולוגיים גנטיים ודלקתיים על קבוצה גדולה של חולי מחלת סטיל של מבוגרים, כדי לחקור את המנגנונים הבסיסיים ולזהות מטרות טיפוליות פוטנציאליות חדשות.
עוד בעניין דומה
החוקרים בחנו מקרי מחלת סטילס במבוגרים עבור וריאנטים של תאי נבט ותאים סומטיים, תוך שימוש בריצוף אקסום מלא עם פאנלים גנטיים וירטואליים. פרופילי טרנסקריפטום נותחו באמצעות ריצוף RNA בכמות גדולה של דם מלא. בנוסף, פרופיל ציטוקינים נערך על קבוצה גדולה יותר של 106 חולים, יחד עם מדידות של הפעלת האינפלמזום NLRP3 (NLRP3 inflammasome) באמצעות בדיקה מותאמת ושיטה חדשה להערכת ציוני אינטרפרון 1 (Type I Interferon, IFN).
תוצאות המחקר הדגימו כי במקרים של מחלת סטיל של מבוגרים היו תדירויות גבוהות מהצפוי של וריאנטים נדירים של תאי נבט (38.4%), הקשורים להפרעות אוטואינפלמטוריות מונוגניות, בהשוואה לביקורות בריאות (20.4%). בנוסף, נצפתה התחלה מוקדמת יותר של וריאנטים סומטיים המרמזים על המטופואזה קלונלית (hematopoiesis clonal) בעלת פוטנציאל בלתי מוגדר. פרופיל טרנסקריפטום הראה מתאם חיובי בין ציון הפעילות של סטיל (Still's activity score, SAS) לבין ביטוי גנים הקשורים למערכת החיסון המולדת. יתרה מכך, רמות צברי ה-ASC/NLRP3 וציוני האינטרפרון מסוג 1 עלו באופן מובהק במקרים של מחלת סטיל של מבוגרים ביחס לביקורות בריאות (p=0.0001 ו-0.0015, בהתאמה). כמו כן, נמצאו רמות מוגברות של מספר ציטוקינים, כולל IL-6 (Interleukin 6) (p<0.0001), IL-10 (p<0.0075), IL-12p70 (p=0.0005), IL-18 (p<0.0001), IL-23 (p<0.0001), IFN-α2 (p=0.0009) ו-IFNγ (p=0.0002).
החוקרים מסכמים כי קיימת מורכבות גנטית מובהקת במחלת סטיל של מבוגרים וכי בדיקת צברי ASC/NLRP3 עשויה להיות בעלת ערך עבור ריבוד המחלה וטיפול ממוקד. בעוד שהווריאציות הגנטיות המועשרות שזוהו לא יספיקו כשלעצמן כדי לגרום למחלה, הן עלולות לתרום למודל פוליגני של מחלת סטיל של מבוגרים.
מקור: