מטרת החוקרים הייתה לבחון את השפעתו של דציטבין תת עורי במינון נמוך במיאלופיברוזיס (Myelofibrosis - MF). MF בשלב הכרוני היא מחלה מאתגרת לטיפול, ואפשרויות הטיפול הקונבנציונליות מכוונות להקלה בתסמינים.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע במתכונת של מחקר פרוספקטיבי, רב-מרכזי, פאזה 2. במחקר הוכללו 21 מטופלים עם MF (18 פאזה כרונית, 2 פאזה מואצת ושלב אקוטי אחד) עם לוח זמנים של 10 ימים של מינון דציטבין תת עורי של 0.3 מ"ג/ק"ג ליום. שיעור התגובה הכולל היה 33% (95% רווח בר סמך, 15-57), שהתבטא בעיקר כשיפור בציטופניה. משך התגובה החציוני היה 7 חודשים (טווח, 3-44). ציון סיכון גבוה של המערכת הפרוגנוסטית הבינלאומית, רמת המוגלובין עוברית התחלתית גבוהה וירידה מתמשכת בספירת תאי CD34+ במחזור היו קשורים לתגובה לדציטבין.
תוצאות המחקר הדגימו שכל החולים חוו ציטופניה בדרגה 3/4 לפחות. רעילויות לא המטולוגיות היו פחות שכיחות, כאשר עייפות, אנורקסיה והיפוקלצמיה היו השכיחות ביותר.
החוקרים הסיקו כי בהתחשב היעדר טיפולים יעילים ב-MF עם ציטופניות חמורות, ממצאי המחקר תומכים בחקר נוסף של השימוש בחומרים היפו-מתילטים כטיפול יחיד או בטיפולים משולבים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
