מטרת החוקרים הייתה להעריך הבדלים פוטנציאליים בשימור איברים בין טיפולים ניאו-אדג'ובנטיים טוטאליים (total neoadjuvant therapy - TNT) הכוללים כימותרפיה ורדיותרפיה ארוכות טווח (long-course chemoradiotherapy - LCCRT) לבין רדיותרפיה קצרת טווח (short-course radiotherapy - SCRT) בסרטן פי הטבעת.
עוד בעניין דומה
המחקר נבע משינוי מדיניות בתגובה למגיפת ה-COVID-19, שבמהלכה צוותים רפואיים עברו מטיפול אחיד עם LCCRT בחולים לציווי שכל החולים יטופלו עם SCRT. במחקר הוכללו 323 חולי אדנוקרצינומה רקטלית מתקדמת מקומית שטופלו עם TNT מבוסס LCCRT או SCRT בין השנים 2018-2021. לחולים שהשיגו תגובה קלינית מלאה הוצע שימור איברים עם ניהול צפייה והמתנה (watch-and-wait - WW). התוצא העיקרי היה שימור איברים במשך שנתיים. תוצאים נוספים כללו צמיחה מחודשת מקומית, הישנות מרוחקת, שרידות ללא מחלות (disease-free survival - DFS) ושרידות כוללת (overall survival - OS).
תוצאות המחקר הדגימו שמאפייני המטופל והגידול היו דומים בין קבוצות ה-LCCRT (247 חולים) וה-SCRT (76 חולים). חציון המעקב היה 31 חודשים. שיעורי תגובה קלינית מלאה דומים נצפו בעקבות LCCRT ו-SCRT (44.5% לעומת 43.4%). שימור איברים במשך שנתיים היה 40% (רווח בר-סמך 95% 34% עד 46%) ו-31% (רווח בר סמך 95% 22% עד 44%) בקרב כל החולים שטופלו עם LCCRT ו-SCRT, בהתאמה. בחולים המטופלים עם WW,יLCCRT הביא לשימור איברים גבוה יותר במשך שנתיים (89% LCCRT, רווח בר סמך 95% 83%-95% לעומת 70% SCRT, רווח בר סמך 95% 55%-90%; P=0.005) וצמיחה מקומית מחודשת פחותה במשך שנתיים (19% LCCRT, רווח בר סמך 95% 26%-11% לעומת 36% SCRT, רווח בר סמך 95% 52%-16%; P=0.072) בהשוואה ל-SCRT. הישנות (10% לעומת 6%), DFS (90% לעומת 90%) ו-OS (99% לעומת 100%) היו דומות בין חולי WW שטופלו עם LCCRT ו-SCRT, בהתאמה.
החוקרים הסיקו כי בעוד שניהול WW היה דומה בין העוקבות, למטופלי WW שטופלו עם LCCRT היה שימור איברים גבוה יותר במשך שנתיים וצמיחה מחודשת מקומית נמוכה יותר מאלו שטופלו עם SCRT, אך עם זאת DFS ו-OS דומים. נתונים אלו תומכים באינדוקציה של LCCRT מבוססת כימותרפיה כמשטר ה-TNT המועדף עבור חולים עם סרטן פי הטבעת מתקדם מקומי המנסים להשיג שימור איברים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
