אבלציה עדיפה על טיפול תרופתי בטכיקרדיה חדרית לאחר אוטם שריר לב

צריבה (אבלציה) עדיפה על טיפול תרופתי בטכיקרדיה חדרית לאחר אוטם שריר הלב, כך עולה ממחקר VANISH2 שפורסם לאחרונה בכתב העת New England Journal of Medicine.

המחקר מציע שינוי בגישה הטיפולית המקובלת בחולים עם טכיקרדיה חדרית וקרדיומיופתיה איסכמית. המחקר, שנערך ב-22 מרכזים בקנדה, ארה"ב וצרפת, הקיף 416 מטופלים והשווה בין צריבת קטטר כטיפול ראשוני לבין טיפול תרופתי אנטי-אריתמי.

תוצאות המחקר מראות ירידה של 25% בתמותה ובאירועים אריתמיים חמורים בקבוצת הצריבה לעומת הטיפול התרופתי, במעקב חציוני של 4.3 שנים. התוצאה המשולבת העיקרית, הכוללת תמותה מכל סיבה, סערה חדרית (VT Storm), שוקים מתאימים של דפיברילטור מושתל (ICD) או טכיקרדיה חדרית מתמשכת שדרשה התערבות רפואית, הייתה 50.7% בקבוצת הצריבה לעומת 60.6% בקבוצת התרופות.

ממצאים משמעותיים נוספים כוללים ירידה של 25% במתן שוק חשמלי על ידי הדפיברילטור המושתל, הפחתה של 74% במקרי טכיקרדיה חדרית מתמשכת שדרשו טיפול ומגמת ירידה של 16% בתמותה מכל סיבה.

מבחינת בטיחות, שיעור תופעות הלוואי החמורות היה דומה בין הקבוצות. בקבוצת הצריבה נצפו תוך 30 יום: תמותה (1%), דימום משמעותי (1%), שבץ (1.5%), ופרפורציה (0.5%). בקבוצת התרופות נצפו: סיבוכי ריאות (3.3%), פעילות יתר של בלוטת התריס (3.3%), ובעיות נוירולוגיות (2.4%).

המחקר מעלה את הצורך בשינוי הפרקטיקה הקלינית הנוכחית, שבה מקובל לנסות תחילה טיפול תרופתי ורק לאחר כישלונו לפנות לצריבה. יש לציין כי המחקר בוצע במרכזים מנוסים בעלי נפח פעילות גבוה, ומעל 95% מהמשתתפים היו גברים - נתונים שיש לקחת בחשבון בהחלת התוצאות על אוכלוסיות אחרות.

החוקרים מציינים כי לאור הממצאים, יש לשקול צריבת קטטר כטיפול ראשוני בחולים עם טכיקרדיה חדרית וקרדיומיופתיה איסכמית, במיוחד במרכזים בעלי ניסיון רב בביצוע הפעולה.