במחקר רטרוספקטיבי, החוקרים בדקו האם טיפול במינון נמוך של גלוקוקורטיקואידים (GC) מגביר את הסיכון לשברים אוסטאופורוטיים בנשים פוסט-מנופאוזליות, במיוחד תוך התמקדות בשברים בעמוד השדרה, שהם סיבוכים שכיחים הקשורים לטיפול ארוך טווח בגלוקוקורטיקואידים.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 119,790 נשים פוסט-מנופאוזליות בגיל 66 עם מסת עצם נמוכה, כפי שנמדדת על ידי צפיפות מינרלים בעצם (BMD). כל המטופלות קיבלו גלוקוקורטיקואידים דרך הפה תוך 6 חודשים מבדיקת צפיפות העצם. הן חולקו לחמש קבוצות על סמך מינון יומי מוגדר שקיבלו – G1 עם מינונים <11.25, G2 עם מינונים ≥ 11.25, < 22.5, G3 עם מינונים ≥ 22.5, < 45, G4 עם מינונים ≥ 45, < 90 ו-G5 עם מינונים ≥90. הסיכון לשברים אוסטאופורוטיים חמורים (MOF) ושברים שאינם חמורים (non-MOF) נותחו במשך תקופת מעקב של שנה.
מתוצאות המחקר עולה כי הסיכון הכולל לשברים ולשברים חמורים היה גבוה יותר באופן משמעותי בקבוצות G3 עד G5 בהשוואה לקבוצת הביקורת, כאשר G5 הראה את עליית הסיכון הגבוהה ביותר (G3 - יחס סיכון 1.25, רווח בר סמך 95%, 1.07-1.46, G4 – יחס סיכון 1.37, 1.13-1.66 ו-G5 – יחס סיכון 1.45, 1.08-1.94). הסיכון לשבר אוסטאופורוטי חמור היה גבוה יותר בכל הקבוצות מלבד G2 מאשר בקבוצת הביקורת (G1 – יחס סיכון 1.23, 1.05-1.45, G3 – יחס סיכון 1.37, 1.11-1.68, G4 – יחס סיכון 1.41, 1.09-1.83 ו-G5 – יחס סיכון 1.66, 1.14-2.42). באופן ספציפי, שברים בעמוד השדרה הראו סיכון גבוה יותר באופן מובהק בכל הקבוצות למעט G2, והסיכון לשברים שאינם חמורים היה גבוה במיוחד רק בקבוצה G4 (יחס סיכון 1.48, 1.13-1.94).
החוקרים סיכמו כי שטיפול במינון נמוך של גלוקוקורטיקואידים מעלה באופן מובהק את הסיכון לשברים אוסטאופורוטיים, במיוחד שברים בעמוד השדרה, בנשים פוסט-מנופאוזליות עם מסת עצם נמוכה. זה מדגיש את הצורך בניהול ובניטור זהירים של טיפול בגלוקוקורטיקואידים באוכלוסייה פגיעה זו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
