מדינת ישראל הינה מדינה פרו-נטליסטית (מעודדת ילודה) ולכן ההנחה המקובלת בישראל היא שכל גבר מעוניין בהמשכיות, גם לאחר מותו. מסתבר שהנחה זו אינה נכונה ואחוז ניכר של גברים מתנגדים לביצוע הקצירה. ממצא זה והסיבות שגורמות לגברים לסרב לקצירת זרע לאחר מותם עלו ממחקר שיזמה והובילה ד''ר בלה סביצקי, מרצה בכירה וחוקרת מהחוג לסיעוד במכללה האקדמית אשקלון, אם שכולה לחייל שנפל בשבת השחורה בקרב על שחרור מוצב כיסופים.
ממצאי המחקר שערכה ד"ר סביצקי מציגים תמונה מורכבת של דעות ושיקולים אתיים ובין השאר מעלים שאלות לגבי זכויות ההורים, אוטונומיה של הפרט והשלכות ארוכות טווח של החלטות כאלו על המשפחה והחברה. בנוסף, הם מספקים תובנות לקובעי מדיניות ואנשי מקצוע בתחום הרפואה והאתיקה ומדגישים את הצורך בגישה רגישה ומאוזנת לנושא רגיש זה. המחקר התפרסם לאחרונה בכתב העת בתחום פוריות הגבר Andrology.
שימור הזרע לאחר מותו של גבר אפשרי עד 36-24 שעות מהמוות. קודם לשבעה באוקטובר, היו צריכים הורים שמעוניינים לשמר את זרעו של בן משפחה שנפטר לפנות לקבלת צו בית משפט לשם כך. בת הזוג של המנוח היתה פטורה מאישור בית המשפט לביצוע הקצירה. בעקבות המלחמה, ארבעה ימים לאחר השבעה באוקטובר, קיבלו בתי החולים בישראל הוראת שעה המאפשרת להוריו או לבת זוגו של חלל מלחמה לבקש הנצלת זרע מגופתו ללא צורך בפנייה לבית המשפט. לאחר ביצוע הקצירה, השימוש בזרע להולדת ילדים כפוף היום לדיון, אישור ופסיקת בית המשפט.
המחקר שיזמה ד''ר סביצקי ביקש לבדוק את העמדות של גברים כלפי קצירת זרע לאחר המוות (PSR - Posthumous Sperm Retrieval). השותפות האקדמיות של ד''ר סביצקי במחקר זה היו ד''ר רחל שוורצור מהחוג לסיעוד במכללה האקדמית אשקלון ופרופ' טליה אלדר-גבע, מנהלת מחלקת פריון במשרד הבריאות.
נכון ל-20 באוקטובר 2024, מספר חללי צה"ל ששמם הותר לפרסום מאז שבעה באוקטובר עומד על 748 חללים. לפי נתוני חמ''ל הפוריות במשרד הבריאות שסופקו על ידי פרופ' אלדר-גבע, מהשבעה באוקטובר 2023 ובשנה שחלפה מאז בוצעו 178 קצירות זרע לחללי צה"ל, ב-78% מהמקרים בוצעה הקצירה בעקבות בקשת ההורים.
החוקרות העלו השערה על פיה ייתכן שבקרב 530 החללים שמגופם לא בוצעה הקצירה היו כאלה שהיו מעוניינים בהמשכיות. מנגד, לא ניתן לשלול הערכה לפיה חלק מהחיילים שבוצעה בהם קצירה לא היו מעוניינים בכך.
הרקע למחקר – רס"ל יונתן סביצקי ז"ל
בנה של ד''ר סביצקי, רס"ל יונתן סביצקי ז"ל (21), לוחם ביחידת קומנדו "אגוז", נפל בשבעה באוקטובר בקרב על שחרור מוצב כיסופים ממחבלי חמאס. בקרב זה ניצלו 50 בני אדם ובהם 32 תצפיתניות, 14 חיילי גולני פצועים וארבעה אזרחים, ביניהם תינוק, שהתבצרו בחמ"ל.
היחידה בה שירת יונתן הוקפצה בשבעה באוקטובר ונשלחה לשחרר את מוצב כיסופים שהיה בשליטת המחבלים. בגלל דחיפות המשימה לא היה זמן להצטייד ברימונים, מטולי RPG ובטילי לאו (שהיו למחבלים). חיילי אגוז הגיעו למוצב רק עם נשקיהם האישיים.
הקרב על מוצב כיסופים נמשך כשבע שעות ארוכות ובמהלכו שוחררו כל השוהים בחמ"ל (50 בני אדם) ללא פגע אך במחיר כבד: שלושה חיילי אגוז, יונתן ושני חבריו, עמית פלד ואלעד ששון, נהרגו בקרב.
קצירת זרע מגופתו של יונתן לא צלחה בשל עיכובים משמעותיים. עברו יומיים עד למסירת ההודעה על מותו למשפחתו ויום נוסף חלף עד לביצוע הקצירה. בעקבות נסיונה האישי וחוסר היכולת לקצור זרע מבנה שנפל, נחשפה ד"ר סביצקי לסוגיה של מתן הסכמה לקצירת זרע.
"עניין אותי להבין מה מרגישים גברים ישראלים בנושא הזה ובפרט בהתייחסות לגברים בשירות צבאי (סדיר, קבע ומילואים) וכשבדקתי ראיתי שאין אף מחקר שבחן את השאלה הזו", היא מסבירה. "בעוד שבהרבה תחומים שואפת מערכת הבריאות לכבד את עקרון האוטונומיה, לפיו לכל פרט יש זכות להחליט על חייו, בריאותו וגופו במהלך חייו ולאחר מותו, בתחום זה פשוט מניחים שכל גבר מעוניין בהמשכיות גנטית ולא שואלים את הגברים בעודם בחיים.
"מצאתי מחקר ישראלי שנערך בקרב גברים צעירים שעמדו בפני טיפולים כימותרפיים ולפיו 88% מהם ביקשו להשמיד את זרעם אם ימותו. המחקר הזה חיזק אצלי את התחושה שייתכן שהתפיסה שבה אנחנו בישראל אוחזים, על פיה כל גבר מעוניין בהמשכיות גם לאחר מותו, שגויה. וכך נולדה היוזמה למחקר".
47% מהגברים שהוריהם חיים לא מעוניינים בקצירת זרע
אוכלוסיית המחקר כללה 600 גברים בגילאים 18-49, כאשר 35% מהם השתתפו במלחמה בתפקיד קרבי, 21% השתתפו בתפקיד לא קרבי והיתר לא לקחו חלק במלחמה.
משתתפי המחקר שדיווחו שהם נמצאים בקשר זוגי מחייב (במדגם היו 312 גברים כאלה) נשאלו: "האם אתה מעוניין שבמקרה של מוות בלתי צפוי שלך, בת/בן זוג שלך ישתמשו בזרע שלך כדי להביא ילד/ים לעולם?". לשאלה זו השיבו 37% מהגברים שנמצאים בזוגיות מחייבת שהם מתנגדים לקצירה. 49% השיבו כי הם תומכים בביצוע הקצירה ו-14% לא ידעו להגדיר את עמדתם.
השאלה שנשאלו גברים שהוריהם בחיים (מדגם זה כלל 507 גברים) היתה "האם אתה מסכים שבמקרה של מוות בלתי צפוי שלך, הוריך ישתמשו בזרע שלך כדי להביא ילד/ים לעולם, כלומר שהם יהפכו לסבא וסבתא לילד שלך שייוולד?". לשאלה זו השיבו בשלילה 47% מהגברים שהוריהם חיים. 38% מהנשאלים שהוריהם חיים השיבו בחיוב כי הם תומכים בביצוע הקצירה ו-14% גברים השיבו כי הם מתלבטים.
בין המאפיינים הרבים של גברים שנבדקו במודל רב משתני בהקשר להסכמה לביצוע הקצירה, עלה כי רמת דתיות היתה החשובה ביותר כמאפיין שמנבא את מתן ההסכמה של הגברים לקצירה. סיכוי להסכמה (גם במקרה שהורים יוזמים את הקצירה וגם במקרה שבת הזוג יוזמת) היה משמעותית גבוה יותר בקרב גברים מסורתיים וגם בקרב חילונים בהשוואה לדתיים. כלומר, הסיכוי לקבל הסכמה של גבר לקצירה היה הגבוה ביותר בקרב מסורתיים, לאחר מכן בקרב חילונים ואילו בקרב דתיים אחוז המסכימים היה הנמוך ביותר.
הסוגיה האתית: יתמות מתוכננת
בקרב המתנגדים לביצוע קצירת זרע לאחר המוות בעקבות בקשת הורים, הסיבות העיקריות להתנגדות היו מגוונות. בעיה אתית ביצירת יתמות מתוכננת היתה הסיבה המובילה, עם 26% מהמתנגדים שציינו זאת. 24% האמינו כי להורים אין זכות להתערב בפוריות בנם. 8% טענו שקיימת בעיה אתית בביצוע ההליך ללא הסכמה מוקדמת ו-7% התנגדו ליצירת ילד כאנדרטה לזכר בן שנפטר.
נימוקים נוספים שהועלו כללו את העובדה שלנסקרים כבר יש ילדים (4%), אי הסכמה לבחירת האם העתידית על ידי ההורים (3%), תפיסת ההליך כלא טבעי (3%) ותחושה שהדבר מבזה את המת (2%). מעניין לציין כי 23% מהמתנגדים לא סיפקו הסבר לעמדתם. 7% מהמשיבים הביעו רצון שבן/בת הזוג יתגברו על האבל ויביאו ילד באופן טבעי עם אדם אחר. 2% ציינו שהיתה סיבה שלזוג לא היו ילדים ועוד 2% הצהירו שהם חסרי ילדים מבחירה ואינם מעוניינים בילדים. 17% מהמשיבים לא נתנו הסבר לעמדתם.
בהשוואה לנתונים שעלו כשמדובר בהתנגדות לקצירה על פי בקשת ההורים, ניתן לראות שיש יותר תמיכה ב-PSR כשהבקשה מגיעה מבן/בת הזוג לעומת כשהיא מגיעה מההורים, אם כי עדיין יש התנגדות משמעותית ומגוון סיבות לכך.
"ילדים בני 18 לא מבינים כלום"
החוקרות ביקשו לברר מהי עמדתם של המשתתפים במחקר לגבי חובת הצהרת כוונות ביחס להסכמה או אי הסכמה לקצירת זרע עם הגיוס. המשתתפים כולם נשאלו, האם לפי דעתם צריך לבקש הוראות של גברים לגבי קצירת זרע למקרה שיפלו במהלך השירות הסדיר ולשאלה זו 71% מהמשתתפים השיבו בחיוב.
גם כשנשאלו ספציפית לגבי בקשת הסכמה כזו לפני כל כניסה לשירות מילואים, השיבו 78% מהמשתתפים בחיוב.
ההתנגדות לבקשת הסכמה לקצירת זרע מחיילי סדיר לפני גיוסם של 19% מהמשתתפים נומקה בכך ש"ילדים בני 18 לא מבינים כלום". המתנגדים ציינו ש"העיתוי לביצוע התשאול – לפני גיוס או לפני מילואים – אינו מתאים" ו"שאלות שקשורות למוות יכולות לגרום לפחד ולפגוע במורל של החיילים".
"הורים מקבלים הודעה שמחריבה את עולמם ונדרשים להחליט"
החוקרות מסכמות ואומרות כי ההנחה שכל גבר מעוניין בהמשכיות, גם לאחר מותו, שגויה. אחוז ניכר של גברים מתנגדים לביצוע הקצירה. לכן, לדבריהן, נכון לבדוק את עמדתם של הגברים העומדים בפני שירות צבאי, בין אם בסדיר או במילואים, בעודם בחיים כדי לבצע את הקצירה רק בקרב אותם גברים שהביעו הסכמה להמשכיות בנסיבות אלו, או לפחות לא התנגדו לכך.
עוד קבעו כי יש להתייחס לאוכלוסיית חיילים (סדיר, קבע, מילואים) באופן מיוחד ולפעול בקרבם באופן מיד כצו השעה. זאת, בשל הסיכון המוגבר שלהם, חובת המדינה כלפיהם וקלות בביצוע של התשאול המקדים לגבי הסכמת לקצירת זרע, כבר בשרשרת החיול (או בסמוך לגיוס) או בתחילת מילואים.
ד''ר סביצקי מדגישה כי כיום קצירת זרע מתבצעת בעקבות בקשת המשפחה לאחר מסירת ההודעה על נפילת החייל. הזמן הוא רכיב משמעותי בהצלחת ההליך וכל התמהמהות ממסירת ההודעה ועד תחילת ההליך עלולה לפגוע במטרה. לכן היא סבורה שתחילת התהליך מיד עם נפילתו של החייל בלי שקיים צורך לבקר קודם בבית משפחתו יכולה לחסוך זמן משמעותי ולהטיב עם איכות החומר הגנטי שיילקח בקרב אותם חללים שבעודם בחיים הסכימו לתהליך.
שנית, הורים ובנות הזוג נדרשים לקבל החלטה בנוגע לקצירת זרע בעת קבלת הבשורה המרה שיקירם נפל בקרב. עבור רובם נדרש הסבר על התהליך והשלכותיו. "לתחושתי, העיתוי לפנות אל ההורים, ברגע שבו הם מקבלים את ההודעה שמחריבה את עולמם, אינו נכון. לא רק ששיקול הדעת ברגע הזה אינו מיטבי, אלא שמעורב פה גם לחץ של זמן", היא מסבירה. "תשאול מקדים של הגברים יאפשר למנוע את הבעיה וגם את הבעיה האתית של ביצוע הקצירה ללא אישורו של המנוח".
החוקרות ממליצות כי על משרד הביטחון לערוך תשאול לחיילים טרם תחילתו של השירות הצבאי (סדיר או מילואים), לדאוג שנתונים אלה יהיו זמינים ובמקרה שהחייל נפל במהלך השירות, לפעול לפי ההוראות שחייל נתן בעודו בחיים. "אחרי שזרע נקצר, יש את כל הזמן שבעולם כדי לברר את הסכמת המשפחה לפעול למען המשכיות גנטית של החלל ולקבל את האישורים המתאימים לכך", אומרת ד"ר סביצקי.
יוזמה לשימור זרע של חיילים בעודם בחיים
ד"ר סביצקי החלה במהלכים לבדוק אפשרות לשימור זרע של חיילים שרוצים בכך בעודם בחיים. את המהלכים הראשונים ליוזמה היא עושה עם פרופ' חגי לוין, ראש איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל. "הרעיון הוא להציע לחיילים שמעוניינים בשימור זרע לעשות כן תמורת תשלום. זה רעיון ראשוני והוא נבדק. הרציונל שעומד מאחורי היוזמה הוא העובדה שחלה ירידה בפוריות הגבר עם הגיל וכפי שעולה ממחקרים שנערכים בעולם. לפיכך", מסבירה ד"ר סביצקי, "עם כיבוד עקרון האוטונומיה, גברים צעירים יוכלו לשמר זרע לשימוש עצמי עתידי. בין אם מדובר במצב של קשיי פוריות, או חס וחלילה נפילה בשירות צבאי או בנסיבות אחרות.
"חשוב לציין", היא מוסיפה, "שבהנצלת זרע נלקחת כמות מאוד קטנה כמו ביופסיה ואילו בשימור מראש נשארת כמות יפה של זרע שפוטרת את בת הזוג מהצורך לעבור הפריה חוץ גופית (IVF), שהיא מורכבת יותר. מדובר בהליך פשוט יותר ממה שנעשה כיום ובמקרה של נפילה יפתור את המשפחה מהצורך להחליט תחת לחץ של זמן לגבי הקצירה.
אנו בודקים כעת היתכנות – באיזה בנק זרע יישמר הזרע של החיילים הצעירים, תשתית, עלויות, היבטים משפטיים. במצב שבו חייל יבקש לשמר את זרעו בעודו בחיים, הזרע ישמש רק עבורו או עבור בני משפחתו וגם זה בכפוף להסכמה שלו מראש ובכתב - במעמד מסירת הזרע החייל ישאיר הוראות מה לעשות עם זרעו במקרה של מוות".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
