במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת Sleep Medicine, החוקרים ביקשו להעריך את הקשר הסיבתי הגנטי הפוטנציאלי בין דפוסי שינה ל-AD אשר עשוי לתרום לזיהוי מוקדם ולניבוי של גורמי סיכון ל-AD.
עוד בעניין דומה
החוקרים בחרו בשבע תכונות הקשורות לשינה ואת הפנוטיפ של AD ממחקרי אסוציאציה רבת-גנומית שפורסמו (GWAS). החוקרים אספו מאפיינים הקשורים לשינה ומשתנים אינסטרומנטליים (instrumental variables, IVs) עבור AD. ניתוח רנדומיזציה מנדליאנית (Mendelian randomization, MR) דו מדגמי ורב משתנים בוצעו כדי להעריך את הקשרים הסיבתיים בין מאפייני שינה לבין AD. החוקרים השתמשו במודלים המשוקללים של השונות ההפוכה (inverse variance weighted, IVW), החציון המשוקלל (weighted median, WME), המצב המשוקלל (weighted mode, WM) רגרסיית MR-Eggerי(MR-Egger) והמוד הפשוט (simple mode, SM) כדי להעריך סיבתיות. קיומה של פליאוטרופיה זוהה ותוקן באמצעות רגרסיית MR-Egger, שאריות פליאוטרופיה של MR וערפלנים.
תוצאות המחקר הדגימו קשר סיבתי חיובי בין משך השינה להופעת AD (יחס סיכויים = 1.002, רווח בר סמך של 95%: 1.000-1.004), והסיכון ל-AD עלה עם עלייה במשך השינה. שיטת הרגרסיה MR-Egger ו-MR-PRESSO שימשו לזיהוי ותיקון פליאוטרופיה, מה שמצביע על כך שלא הייתה פליאוטרופיה אופקית. ההטרוגניות הוערכה על ידי ה-Q של Cochran, אשר לא הצביע על הטרוגניות. במחקר MR רב-משתני עם שבעה מאפייני שינה שתוקנו זה לזה, החוקרים מצאו כי משך השינה נשאר קשור סיבתי ל-AD (יחס סיכויים = 1.004, רווח בר סמך של 95%: 1.000-1.007). יתרה מכך, החוקרים ראו כי לאחר תיקון הדדי, נמצא קשר סיבתי בין תנומה במהלך היום להופעת AD, כך שזה עשוי להפחית את הסיכון ל-AD (יחס סיכויים = 0.995, רווח סמך של 95%: 0.991-1.000).
החוקרים סיכמו כי המחקר מועיל לזיהוי מוקדם ולניבוי של גורמי סיכון ל-AD כולל משכי שינה ארוכים כגורם סיכון ונמנום היום כגורם המפחית את הסיכון ל-AD.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
