מטרת החוקרים הייתה לבחון את היעילות ארוכת הטווח של טופוטקאן תוך-זגוגי (intravitreal topotecan - IVT) עבור זרעי זגוגית בעיניים עם רטינובלסטומה ומהם גורמי הסיכון להישנותם.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע במתכונת של מחקר רטרוספקטיבי, לא השוואתי, התערבותי. במחקר הוכללו 91 עיניים של 90 חולים עם רטינובלסטומה שטופלו בין השנים 2013-2019.
חולים עם זרעי זגוגית חוזרים או עקשניים לאחר השלמת כימותרפיה תוך ורידית או תוך עורקית טופלו עם IVT (30 מיקרוגרם/0.15 מ"ל) בטכניקה המשופרת בבטיחות. הזריקה חזרה על עצמה כל 4 שבועות עד לרגרסיה של הזרעים. מטופלים עם מינימום מעקב של 12 חודשים הוכללו באנליזה.
תוצאות המחקר הדגימו שהגיל החציוני של החולים היה 18 חודשים, כאשר לרובם יש רטינובלסטומה מקבוצה D (58 חולים [64%]) וקבוצה E (26 חולים [29%]). זרעי זגוגית היו עמידים ב-46 עיניים (51%) וחוזרים ב-45 עיניים (49%). בסך הכל ניתנו 317 זריקות IVT, כאשר החציון היה 3 זריקות. המספר החציוני של זריקות IVT שנדרשו היה 2.5 זריקות לאבק. הישנות של זרעי זגוגית לאחר IVT נראתה ב-17 עיניים (19%) במעקב ממוצע של 7.9 חודשים. במעקב ממוצע של 34 חודשים, הושגה רגרסיה של זרעי זגוגית ב-88 עיניים (97%) והושגה הצלת עיניים ב-77 עיניים (85%). גיל מבוגר יותר (P=0.018) וחזרה של גידול ברשתית (15/17 עיניים; P <0.01) העלו באופן משמעותי את הסיכון להישנות זרעי זגוגית. קטרקט היה הסיבוך השכיח ביותר שנראה ב-17 עיניים (9%).
החוקרים הסיקו כי טופוטקאן תוך-ויטריאלי במשטר של כל 3 עד 4 שבועות יעיל נגד זרעי זגוגית עקשניים וגם נגד זרעים חוזרים. התכונות המורפולוגיות של זרעי הזגוגית תואמות את מספר הזריקות הנדרשות לרגרסיה. עלייה בגיל וחזרה של גידול ברשתית מעלים את הסיכון להישנות זרעי זגוגית לאחר טיפול עם IVT.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
