דעות

בחסות המלחמה: יותר ילדים סובלים מאלימות במשפחה

386 מקרי אלימות כלפי בן משפחה קטין נרשמו במשרד הרווחה בחצי השנה הראשונה למלחמה | מקרים רבים אינם מדווחים, בין השאר בשל קושי הצוותים הרפואיים לזהותם | עם התמשכות המלחמה גובר הסיכון להתעללות בילדים ועימו הצורך להתייחס לסוגיה בעדיפות לאומית גבוהה

"תפקידנו כרופאים שעובדים עם ילדים הוא לזהות את הילד החשוד להתעללות, להושיט לו יד ולהציל אותו מהסיוט המתמשך". אילוסטרציה: שאטרסטוק

אף אחד לא אוהב לדבר על אלימות כלפי ילדים. זו תופעה שהופכת את הבטן וגורמת למחנק בגרון. אולם, לאחר שנה של מלחמה, הגיע הזמן להסתכל באומץ לתוך החצר האחורית של החברה הישראלית ולשים זרקור על תופעת האלימות המשפחתית נגד ילדים.

בניגוד לתפישה הרווחת, מקרי ההתעללות בגני הילדים ובמסגרות החינוך הם נדירים יותר בהשוואה למקרים האלימות במשפחה. למרבה הצער בשנה האחרונה – תקופת המשבר הקשה אי פעם בתולדות המדינה – ילדים מצויים בסיכון גבוה במיוחד לסבול מפגיעה אלימה ומכוונת לאורך זמן בתוך התא המשפחתי.

אירוע השבעה באוקטובר הובילו לנפגעים רבים בגוף ובנפש, לעשרות אלפי עקורים ולפגיעה ברכוש ובפרנסה. כתוצאה מכך נרשמה עלייה ברמת הלחץ האישי, המשפחתי, והכלכלי, שהגבירה את תחושת חוסר הביטחון. הימשכות הלחימה בגזרות השונות והאיום הקבוע על מדינת ישראל מגבירות את המתח הנפשי ועלולות לבוא לידי ביטוי בחיכוכים בתוך המשפחה ובעליית הסיכון לאלימות כלפי חסרי ישע. גם תסמיני פוסט טראומה בקרב החיילים ששבו משדה הקרב מייצרים פוטנציאל לאירועי אלימות במשפחה שעלולים להחריף.

מחקרים שנעשו בעולם לאורך השנים מראים שבעתות מלחמה, היקפי האלימות בתא המשפחתי עלולים לזנק – גם במספרם וגם בחומרתם. במובן הזה, ישראל לא שונה ואפקט הירי מרצועת עזה ומלבנון עלול לגרום לעלייה בסיכון לעבור התעללות – גופנית, פסיכולוגית או מינית בתוך המשפחה.

חוסר הלימה בין מאפייני ההיפגעות לבין סיפור המחלה כפי שהובא על ידי ההורים הוא סימן אזהרה המצריך בירור מעמיק. בנוסף, ממצאים ייחודיים מסוימים על גופם של הילדים יכולים להעלות את החשד להתעללות - אלו הן פגיעות שהילד אינו יכול לגרום לעצמו

לפי נתוני משרד הרווחה שפורסמו במאי השנה, בחצי השנה הראשונה של המלחמה הגיעו למשרד הרווחה 386 מקרי אלימות כלפי בן משפחה קטין, לעומת 243 בתקופה המקבילה אשתקד. סביר להניח שקיימים עוד מקרים רבים שאינם מדווחים כתוצאה מהפעילות המוגבלת של מסגרות החינוך, והקושי של הצוותים לאתר ילדים ובני נוער המצויים במצבי מצוקה.

השלכות המלחמה אינן באות לידי ביטוי רק בלוחמים מרצועת עזה שנפצעו בשדה הקרב אלא גם ילדים שעוברים התעללות בדָּלֶת אַמּוֹתיהם. בניגוד לחייל הפצוע שפגיעותיו ניכרות באופן פיזי ומותירות צלקות על גופו, ילד שעובר התעללות הוא לעתים קרובות "רואה ואינו נראה" ולא תמיד קל לזהות את הפגיעה שלו. ההורה הפוגע ינסה להסתיר את מעשיו בעת ההגעה עם הילד לחדר המיון ולכן קשה לאמוד את ההיקף האמיתי של התופעה, שבשנה האחרונה כנראה התעצמה. 

פגיעה פיזית, פסיכולוגית או הזנחה הורית

ילדים צעירים הם חסרי ישע. בגיל צעיר הילד אינו מסוגל לבטא במילים את הפגיעה שחווה, לכן תפקידם של הצוותים הסיעודיים והרפואיים בבתי החולים הוא לנסות לזהות את הדגלים האדומים. בשונה ממסגרות החינוך, במרכזים הרפואיים הצוות נחשף לילד לראשונה, לפרק זמן קצר, ואינו מכיר את המאפיינים והרגלי ההתנהגות שלו, ולכן לא קל לזהות מאפיינים של התעללות.

מאידך, ממצאים מסוימים בבדיקה הגופנית של הילד יכולים לעתים להעלות חשד גבוה להתעללות. גם חוסר הלימה בין מאפייני ההיפגעות לבין סיפור המחלה כפי שהובא על ידי ההורים הוא סימן אזהרה המצריך בירור מעמיק. בנוסף, ממצאים ייחודיים מסוימים על גופם של הילדים יכולים להעלות את החשד להתעללות. אלו פגיעות שהילד אינו יכול לגרום לעצמו.

ילדים עלולים לעבור גם התעללות פסיכולוגית ממושכת שבאה לידי ביטוי באלימות מילולית, השפלה או התעלמות רגשית, והיעדר קיצוני של חום ואהבה. מחקרים מצאו שהתעללות פסיכולוגית יכולה להזיק להתפתחות של הילדים באופן דומה להתעללות פיזית או התעללות מינית.

בהסתכלות רחבה על הספקטרום של התעללות בילדים נכללת גם הזנחה הורית, שהיא צורה של פגיעה שבה ההורים או האחראים העיקריים על הילד, אינם מספקים את צרכיו הבסיסיים כמו מזון, ביגוד והיגיינה.

התופעה שכיחה בכל שכבות האוכלוסיה

חשוב לזכור שהורים שמתעללים בילדיהם לא נראים שונה, רובם "נורמטיביים", אינם פסיכוטיים, והם לא עם רקע עברייני. לעתים התעללויות לא קורות באופן מכוון והן לא נעשות מרוע קיצוני. חלקם הגדול של המתעללים עושה זאת מתוך משבר אישי ו/או משפחתי קשה או קונספציה שגויה לגבי חינוך ילדיהם. התעללות אינה שכיחה יותר בסקטורים או מגזרים מסוימים, היא קיימת לאורכה ורוחבה של החברה הישראלית. התופעה קיימת גם במשפחות ממעמד סוציואקונומי גבוה וגם בקרב הורים משכילים.

רובם הגדול של הזוגות שנתונים במשבר ימשיכו להיות הורים נהדרים ולעולם לא יתעללו בילדיהם, אבל בימים אלה כשהמצב החברתי והכלכלי מחמיר והמלחמה רק הולכת ומתמשכת, קיים החשש להימשכות העלייה בתופעה

כרופאים ומטפלים, איננו מטילים את האשמה על ההורים, לא שופטים ולא מבקרים אותם, אין זה תפקידנו. יש לזכור שברוב המקרים, הילדים נשארים בחיק משפחתם למרות שנמצאה התעללות ולכן הטיפול על ידי רשויות הרווחה הינו משפחתי וממושך תוך כדי ליווי צמוד של המשפחה והילד.

חשוב להדגיש, שרובם הגדול של הזוגות שנתונים במשבר ימשיכו להיות הורים נהדרים ולעולם לא יתעללו בילדיהם. אבל, בימים אלה כשהמצב החברתי והכלכלי מחמיר והמלחמה רק הולכת ומתמשכת, קיים החשש להימשכות העלייה בתופעה.

מניעה ואיתור הזנחה והתעללות בילדים

במערכת הבריאות הישראלית קיים מסלול הכשרה ייחודי בתחום זיהוי וטיפול בילדים שעברו התעללות. רוב בתי החולים בארץ מאוישים על ידי רופאי ילדים מומחים שעברו הכשרה מובנית מטעם משרד הבריאות ומשרד המשפטים בתחום הזה. רופאים אלה מיומנים בלזהות, לאבחן, לטפל ובמקרה הצורך אפילו להעיד בבתי המשפט לטובת הילד. לכן, במקרים בהם עולה החשד במרכז רפואי להתעללות בקטין, מופעלת מערכת מהירה ומקצועית, שכוללת גם אחיות, עובדים סוציאליים ופקידי סעד.

בדומה למדינות אחרות בעולם, גם בישראל התעללות בילדים היא בעיה  רחבת היקף. תפקידנו כרופאים שעובדים עם ילדים הוא לזהות את הילד החשוד להתעללות, להושיט לו יד ולהציל אותו מהסיוט המתמשך.

ההשלכות של אירועי שבעה באוקטובר והמלחמה שבאה אחריה מחייבת להתייחס לסוגיית התעללות בילדים בעדיפות לאומית וחברתית גבוהה. בעוד שבמדינות רבות מתבצעים מחקרים רבים בתחום, בישראל הנושא לא מספיק מפותח והמחקר האחרון שבדק את התופעה נערך לפני כעשור.

יוזמה חדשה של המכון הלאומי לחקר שירותי ומדיניות הבריאות, יחד עם קרן שוסטרמן ותשתית המחקר תמנ"ע, מציעה כעת מימון מחקרים העוסקים במניעה ואיתור הזנחה והתעללות בילדים ומקווים שמסקנותיהם יוכלו לתת לנו כלים טובים יותר לזיהוי וטיפול באחת הבעיות הכי רגישות וכואבות לכולנו רופאים ואחיות כאחד.

הכותב הוא מנהל האגף לרפואת ילדים, במרכז הרפואי האוניברסיטאי הדסה, בתי החולים הדסה עין כרם והדסה הר הצופים; חבר בוועדה המדעית של המכון הלאומי לחקר שירותי ומדיניות הבריאות

נושאים קשורים:  פרופ' איתי שביט,  התעללות בילדים,  מלחמת חרבות ברזל,  אלימות במשפחה,  דעות,  חדשות
תגובות

הארוע הקודם שגרם לעליה באלימות במשפחה, בדכאון ובחרדה היו הסגרים והבידודים בקורונה. מדיניות הגבלות הקורונה חסרת הבסיס הרפואי והתועלת גרמה נזקים עצומים. מערכת הבריאות עדין בהכחשה בנוגע לתרומתה שלה לתופעה. קודם לכל שלא נזיק