יותר משני שלישים מהרופאים שקיבלו רישיון בשנה שעברה לא למדו בישראל, רובם ישראלים שגדלו והתחנכו בארץ אך פנו ללימודי רפואה בחו"ל, ומיעוטם עולים חדשים. על התופעה המתגברת בעשור וחצי האחרונות כתבו מירב מורן ונטעלי רון-רז בפרויקט המיוחד "13 עובדות מדהימות" של מוסף הארץ בסוף השבוע. מבין מדינות ה-OECD, ישראל מדורגת אחרונה בשיעור הרופאים שהיא מכשירה בעצמה, בפער גדול מהמדינות שמעליה.
עוד בעניין דומה
הכותבות מזכירות שמדובר בחיסכון של מאות מיליוני שקלים למדינה, כשהכשרה של רופא מסובסדת על ידי המדינה ביותר מ-400 אלף שקל ויותר מאלף רופאים שלמדו בחו"ל חוזרים לישראל מדי שנה.
בהתייחסות לאיכות ההכשרה, הכותבות מזכירות את רפורמת יציב משנת 2019 שתיכנס לתוקף ב-2026, על פיה מי שלמד במדינות שאינן חברות ב-OECD במזרח אירופה, באפריקה ובמדינות ערב, לא יוכל לקבל רישיון בישראל, למעט חריגים כמו בתי ספר לרפואה בירדן למשל, שזכו להכרה.
בכתבה מצוטטת פרופ' אורלי אבני, ראש הפקולטה לרפואה בצפת, שאומרת כי לא פחות מ-62% מהרופאים בגליל הם בוגרי מוסדות שמשרד הבריאות פסל. הם אמנם צלחו את בחינת הרישוי בישראל, אלא שלדבריה "בחינת הרישוי בוחנת ידע עיוני. כדי להיות רופא, לא מספיק לדעת עובדות. רפואה היא מקצוע שולייתי, המתמחה לומד מהמומחים אתיקה, סוציולוגיה ופסיכולוגיה ליד מיטת החולה. זה גם מקצוע תרבותי, לדעת כיצד לפנות לבחור דרוזי או לילד חרדי. מטופל מבית שאן שונה ממטופל ממרר או מקיבוץ. צריך להבין מדוע לא מתחסנים, להבחין ביחס שונה ללהט"ב. מדינה צריכה לקחת אחריות לחינוך תרבותי של רופאים המטפלים באזרחיה".
עוד נכתב על כך ששיעור הנכשלים במבחן הרישוי גבוה עם רבע מהנבחנים שנכשלו בניסיון הראשון. הערכה היא שהמחסור ברופאים בישראל עוד, כיוון שזולת איטליה, ישראל היא המדינה המערבית עם השיעור הגבוה ביותר של רופאים שמתקרבים לגיל פרישה – כמעט חצי מהרופאים המומחים.