דעות

זכות האישה על גופה או זכות העובר להיוולד ללא סכנה?

האם המדינה יכולה להתערב לטובת הצלת חייו של עובר העומדים בפני סכנה כנגד רצונה של אמו העומדת ללדת אותו? בית המשפט העליון חרץ בסוגיה

הריון. "הדעה הרפואית המקובלת היא שאחרי שני ניתוחים קיסריים אין מקום ללידה טבעית". אילוסטרציה

לפני חודשים אחדים קבע בית משפט באלבמה כי עוברים מוקפאים הם ילדים וכי עובד מעבדה שהפיל בשגגה מבחנת עוברים יואשם בגרימת מוות ברשלנות. בעקבות פסיקה זו הופסקו באלבמה טיפולי הפריה חוץ גופית וגם מדינות נוספות בארה"ב שוקלות מחדש את המדיניות בנושא.

והנה, שעה שסוגיית הפלות הינה נושא מסעיר ומרכזי במסע הבחירות בארה"ב, וגם בישראל נמצא בעיצומו מאבק על דמותו הליברלית (או השמרנית) של בית המשפט העליון וזהות שופטיו, ניתן פסק דין מרתק המאיר את הסוגיה מזווית ייחודית: האם המדינה יכולה להתערב לטובת הצלת חייו של עובר העומדים בפני סכנה, כנגד דעתה של אמו העומדת ללדת אותו?

הרכב בראשות הנשיא המיועד של בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, שגם כתב את פסק הדין (בהסכמתם של השופטים רות רונן ויחיאל כשר), נתן תשובה עקרונית ונחרצת, שזכותה של אישה על גופה וחופש הבחירה שלה גוברים על כל שיקול אחר, גם על סכנת חיים לעובר ברגע הלידה.

בתמצית פסק הדין עומד סיפורה של אישה בת 32, אם לחמישה ילדים (מתוכם זוג תאומים), המחזיקה בתואר ד"ר לפסיכולוגיה ועוסקת בתחום. שלוש הלידות הראשונות שלה בוצעו באמצעות ניתוח קיסרי בהסכמתה. לידה רביעית היתה לידה וגינלית טבעית, בבית. בשנת 2023 ילדה האישה בלידה חמישית שהחלה כלידת בית, אך לאחר שהחלה לדמם, הובהלה לבית החולים שלא ברצונה, ועל מנת לאפשר את פינויה הוזרק לה חומר מטשטש על ידי הצוות הרפואי שהגיע למקום. למרבה הצער, לידה זו הסתיימה במות העובר, והאישה הובהלה לניתוח קיסרי.

למשרד הרווחה הגיע מידע כי האישה מתעתדת ללדת בלידת בית, ולנוכח הלידה הקודמת שהסתיימה במות העובר והחשש לחייה ולחיי העובר, ביקשה היועמ"שית צו המורה לאישה להגיע לבדיקה בבית החולים או לחלופין לאשפוז להשגחה או לקבלת טיפול בבית חולים

הדעה הרפואית המקובלת היא שאחרי שני ניתוחים קיסריים אין מקום ללידה טבעית. כאשר עניינה של האישה הגיע לבית המשפט, היא היתה בשלהי הריון נוסף ועמדה ללדת תוך מספר ימים. למשרד הרווחה הגיע מידע כי האישה מתעתדת ללדת בלידת בית, ולנוכח אירועי העבר - קרי הלידה הקודמת, והחשש לחייה ולחיי העובר, ביקשה היועצת המשפטית לממשלה צו המורה לאישה להגיע לבדיקה בבית החולים או לחלופין לאשפוז להשגחה או לקבלת טיפול בבית חולים. הנימוק היה: סיכון ממשי וחד משמעי בלידה טבעית בנסיבותיה של האישה וכי לנוכח הלידה הקרבה, "אם לא תעשה זאת בבית חולים תהיה סכנת חיים ברורה לה ולעובר בכל רגע…".

האישה מצידה טענה כי אין לכפות עליה כל הליך רפואי וכי ניהול ההליך המשפטי רק פוגע בה, מסכן את בריאותה ומביא אותה על סף פירוק התא המשפחתי ועזיבת הארץ וכי היא ורק היא רשאית להחליט איך תלד. בעלה של האישה, שאמנם הביע בפני רשויות הרווחה חשש לנוכח עמדת אשתו, ציין כי באופן אישי הוא תומך בניתוח קיסרי בבית חולים אך גם שאשתו מבינה היטב את מעשיה והוא לא סבור כי ניתן לכפות עליה ניתוח קיסרי בניגוד לרצונה.

בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי ובית המשפט לענייני משפחה, קבע בית המשפט העליון פה אחד, כי כל עוד הלידה לא התרחשה, זכותה של האם, כשירה בדעתה, להחליט על גופה, היא מוחלטת וכי זכות זו גוברת על כל שיקול אחר, לרבות זכותו לחיים של עובר שעומד להיוולד בתוך ימים ספורים. בית המשפט גם חזר על ההלכה שלאף אחד, כולל לאביו המיועד של הילד העומד להיוולד, אין זכויות להחליט בשאלת המשך או הפסקת ההריון עד הלידה וכי זכות האישה על גופה עומדת בראש מדרג הזכויות.

בניגוד לעמדת בית המשפט בארה"ב, שופטי העליון קבעו: הזכויות המשפטיות של אדם מתחילות רק אחרי הלידה ולא לפניה, ולאמו הנושאת אותו, יש אוטונומיה מוחלטת על ההחלטה בעניין זה

הזווית המעניינת והחדשנית בפסק הדין היא העימות שעושה בית המשפט בין זכות העובר להיוולד ללא סכנה לחייו לבין זכות האישה על גופה, גם אם יש בכך סכנת חיים לעובר ולה.

שופטי העליון החליטו כי עד רגע הלידה, אין לעובר זכות עצמאית לחיים. הם קבעו שהזכויות המשפטיות של אדם מתחילות רק אחרי הלידה ולא לפניה וכי לאמו, הנושאת אותו, יש אוטונומיה מוחלטת על ההחלטה בעניין זה. כל עוד האם היא שפויה בדעתה, דעתה מכרעת גם אם יש בה לסכן את חייה וחיי העובר על פי דעת הרפואה.

מדובר באמירה ליברלית ברורה של בית המשפט העליון בישראל ויש לה השלכות רחבות הן בסוגיית ההפלות, הן בדבר הגבלת כוחה של המדינה להתערב בהחלטות אישיות ופרטיות והן בשאלות הנוגעות לזהותה ומעמדה של הורות. ואם תשאלו, מה עם עקרון טובת הילד? ובכן, בניגוד לבית המשפט בארה"ב, לפי בית המשפט העליון הישראלי התשובה היא מאוד ברורה.

 הכותב, עו"ד שמואל מורן, הוא מומחה בדיני משפחה וירושה

נושאים קשורים:  עו"ד שמואל מורן,  פסק דין,  הריון בסיכון,  לידה,  בית המשפט העליון,  טובת הילד,  דעות,  חדשות,  הפסקת הריון
תגובות
אנונימי/ת
29.09.2024, 13:06

העו"ד הנכבד שכח לציין כי פסק הדין ניתן לאחר שהילד כבר נולד (בשלום).
באופן כללי אני מסכים לחלוטין עם קביעותיו של עמית, אך אין לראות בכך סוף פסוק. בהחלט עלולה (או עשויה) להיות כנסת שתחוקק חוק שלא יאפשר פסיקות כאלה.
לענייננו - לא רק שאחרי שני קיסריים ההמלצה היא ללדת בקיסרי, לאחר 4 קיסריים (לדעתי כבר אחרי 3) ההמלצה היא לבצע קשירת חצוצרות כדי למנוע הריון נוסף.
הגישה הטאוטולוגית של המשיבה שבאה לידי ביטוי בטיעון - אם היא מסרבת לניתוח קיסרי הרי זו הוכחה שאינה שפויה , נתבררה כגישה שגויה ובצדק. זו לא הוכחה לליקוי נפשי. זה בסך הכל סימן לטמטום. האמא בריאה בנפשה אך מטומטמת ברמות. עם זאת, טמטום אינו עילה להתערבות הרשויות שכן זכותו של אדם להתנהג בטמטום.
במקרה הזה זה הסתיים בכי טוב. אם אלוהים קיים הוא כנראה אוהב טפשים (אחרת לא היה בורא מהם כל כך הרבה)

12.10.2024, 11:58

פסק דין זה תקדימי ושונה מפסקי דין קודמים שנגעו בסוגיה, "האם לעובר יש זכות להיוולד בריא", שבהם תמיד נמצא שהיולדת אינה אחראית למעשיה.
גם במקרה זה, היה כפסע לבין החלטה שאישה זו אינה אחראית למעשיה.
כמובן שעל אף שהביאה עדים מומחים וספרות רפואית, שקבעו שלידה נרתיקית לאחר 2 ניתוחים קיסרי ויותר אפשרית ובריאה, בחר בית המשפט לצטט רק דעתו של רופא שהביא מידע שגוי בנושא, והיה נחרץ שאי אפשר ללדת בצורה בטוחה לאחר 4 ניתוחים קיסריים (דבר שהתברר כלא נכון בסופו של יום).
אין ספק שעמדה זו, דחקה את היולדת לבצע לידה ללא השגחה רפואית.