"אין בעולם מודלים למערכות בריאות שעובדות שנה תחת נפילת טילים"

"בהתחלה היתה הזדהות, דאגה, תמיכה וסיוע, אחר כך הגיע מצב שכמעט אנחנו אשמים שאין לנו מטופלים שיבואו אלינו", כך תיאר פרופ' מסעד ברהום, מנהל המרכזי הרפואי לגליל בנהריה את מצב בית החולים מאז תחילת המלחמה. הדברים נאמרו בוועידת הבריאות של ynet ו"ידיעות אחרונות", שנערכה הבוקר (ב') ועליהם מדווח אדיר ינקו ב-ynet.

בוועידה השתתפו עוד פרופ' שלומי קודש, מנהל המרכז הרפואי סורוקה; ד"ר יעל פרנקל-ניר, מנהלת בית החולים הכללי במרכז הרפואי שיבא; ד"ר לנה פלדמן קורן, מנהלת בית החולים בילינסון; פרופ' מיכאל הלברטל, מנהל הקריה הרפואית רמב"ם.

לדברי פרופ' ברהום, בית החולים בנהריה נמצא כבר 11 חודשים מתחת לקרקע עם הנחיה להיות ב-35% תפוסה. לצד ירידה בהכנסות, יולדות מדירות רגליהן והירידה בלידות משמעותית גם מבחינת הכנסה. "אני מוצא את עצמי בפני שלוש מלחמות: להכניס הרבה כוחות כדי להיות מוכן סביב השעון, מלחמת ההכנסות שאני מחפש כל פינה מוגנת תקנית שאני יכול להכניס שירות או מרחב מוגן תקני לשירות, והמלחמה הקשה ביותר זו המלחמה על שמנו הטוב". עוד אמר כי לא פשוט להתנהל 11 חודשים מתחת לקרקע, שתת הקרקע לא נבנה בשביל אירוע ארוך אלא למערכה שמסתיימת בתוך חודש-חודשיים.

מנהל רמב"ם, פרופ' הלברטל, שיתף בנושא המצוקה התקציבית המחריפה עוד מתקופת הקורונה. "העומס עולה, יש בעיה מאוד משמעותית בנושא המשאב האנושי. ההוצאה לבריאות במדינת ישראל היא 7.5% מהתמ"ג, ב-30-25 השנים האחרונות". הוא קרא למשרדי הבריאות והאוצר להשקיע על מנת לספק רפואה איכותית.

מנכ"ל "סורוקה", פרופ' קודש, סיפר על אתגר הטיפול בפצועים בשעות הראשונות של שבעה באוקטובר ובימים שאחרי: "בשעה 10:07 ביקשנו להפסיק להנחית אצלנו מסוקים כי אנחנו מלאים. באותן השעות פינו פצועים במאות כלי רכב פרטיים ואמבולנסים (שחזרו לשטח לפנות עוד נפגעים). כל פצוע שנזקק לטיפול דחוף קיבל אותו".

בהתייחסות לוויסות החולים אמר: "כעבור 36 שעות ראשונות, 300 איש נזקקו לאשפוז, בערך חצי הלכו הביתה. 80 אנשים שנזקקו לאשפוז אושפזו במקומות אחרים - לא ב'סורוקה', זה מספר חסר תקדים בתולדות המדינה".

באשר לשחיקת עובדי בית החולים, אמר כי "זה משהו שבליבת העשייה שלנו כל הזמן... לא מעט אנשים משובצים למילואים וחוזרים, מרבית הצוות הם תושבי הדרום שחווים גם את האיום על הבית כל הזמן הזה".

מנהלת בילינסון, ד"ר לנה פלדמן, התייחסה גם היא לשחיקה ולמצבם של רופאים שחוזרים ממילואים: "הרבה רופאים שלנו מטפלים בפצוע בשטח, יוצאים להתרעננות וחוזרים למחרת אפילו מנתחים אותו פצוע שפינו. זה אתגר מאוד משמעותי".

לדבריה, "אין בעולם מודלים של מערכות בריאות שעובדות שנה תחת איום של מלחמה, חלקם תחת איום טילים, במציאות יום יומית של מלחמה וגם שגרה... מתחילת המלחמה קיבלנו יותר מאלף פצועים, יותר מ- 150 מסוקים, גם בהעברות מבתי חולים, גם ישירות מהשטח. מגיעים פצועים בדרגות פציעה מאוד קשות, חדר ניתוח בו נמצאים 15 מנתחים על פצוע אחד. צוות אחד על יד אחת, צוות אחד על רגל, צוות אחד שמנתח את הבטן ומרדימים. זה פשוט משהו שאין לתאר אותו".

ד"ר פרנקל-ניר, מנהלת בית החולים הכללי ב"שיבא", אמרה כי "חשוב לנו מאוד מהרגע הראשון ללוות את המטופל לשיקום שלו, כבר בבית החולים ובטיפול הראשוני שהוא מקבל. אנחנו עוסקים בהצלת גפיים, לא מוותרים על כל פרט, על כל אצבע, גם ברמה הגופנית ובוודאי ברמה הנפשית".

מנהלת "שיבא" הדגישה גם את נושא חיזוק החוסן הלאומי בעקבות הטראומה שעברה המדינה וסיפרה: "פתחנו חמ"ל והגענו לבית חולים מאוד מהר ומה שראינו שם זו התגייסות יוצאת דופן גם של צוותים וגם של אזרחים לתרום דם. רופאים שלנו הגיעו גם מחו"ל כבר באותו יום. התרגולים עם פיקוד העורף, גם איתנו וגם עם בתי חולים אחרים, הוויסותים השניוניים האלה - כן עבדו".