במחקר פרוספקטיבי, החוקרים בחנו את הקשר הלא וודאי בין צריכת מגנזיום בתזונה לבין הסיכון למחלות קרדיווסקולריות טרשתיות (ASCVD) ותמותה, תוך התמקדות באנשים עם וללא סוכרת מסוג 2.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע באמצעות שימוש בנתונים מה-Biobank של בריטניה. החוקרים איתרו 149,929 משתתפים, מתוכם 4,603 סבלו מסוכרת מסוג 2. המשתתפים היו במעקב במשך חציון של 12.0 ו-12.1 שנים, במהלכם נרשמו 7,811 אירועי קרדיווסקולריים טרשתיים ו-5,000 מקרי מוות, מתוכם 599 עקב מחלות קרדיווסקולריות טרשתיות. יחסי הסיכון (HRs) ורווח בר סמך (CIs) של 95% חושבו באמצעות מודלים פרופורציונליים של Cox. בנוסף, החוקרים העריכו כיצד צריכת מגנזיום תזונתית משפיעה על מצב סוכרת מסוג 2, תוך ניתוח של אינטראקציות אלה באמצעות שיטות כפל (multiplicative) ושיטות תוספת (additive).
מתוצאות המחקר עולה כי צריכה מספקת של מגנזיום בתזונה (שווה או יותר מהצריכה היומית המומלצת) הפחיתה באופן מובהק את הסיכון למחלות קרדיווסקולריות טרשתיות (יחס סיכון 0.63, רווח בר סמך 95%, 0.49-0.82), לתמותה כתוצאה ממחלות קרדיווסקולריות טרשתיות (יחס סיכון 0.45, רווח בר סמך 95%, 0.24-0.87) ולתמותה מכל הסיבות (יחס סיכון 0.71, רווח בר סמך 95%, 0.52-0.97), במשתתפים עם סוכרת מסוג 2.
לעומת זאת, לא נצפה קשר מובהק במשתתפים ללא סוכרת מסוג 2 בסיכון למחלות קרדיווסקולריות טרשתיות (יחס סיכון 1.01, רווח בר סמך 95%, 0.94-1.09), לתמותה כתוצאה ממחלות קרדיווסקולריות טרשתיות (יחס סיכון 1.25, רווח בר סמך 95%, 0.93-1.66) ולתמותה מכל הסיבות (יחס סיכון 0.97, רווח בר סמך 95%, 0.88-1.07).
החוקרים סיכמו כי צריכה מספקת של מגנזיום בתזונה הייתה קשורה באופן מובהק לסיכון נמוך יותר לאירועים קרדיווסקולריים טרשתיים ולתמותה בקרב אנשים עם סוכרת מסוג 2 אך לא באלה ללא סוכרת סוג 2. זה מדגיש את הפוטנציאל של מגנזיום תזונתי בתרומה להנחיות תזונתיות מותאמות אישית שמטרתן להפחית את הסיכון הקרדיווסקולרי בחולי סוכרת.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
