מטרת החוקרים הייתה לבחון את התרומה הגנטית והסביבתית להפרעת דחק פוסט-טראומטית (posttraumatic stress disorder PTSD), ולבדוק רשמית את ההבדלים בין המינים, במדגם הגדול ביותר עד כה משני המינים, בקרב תאומים ואחים.
עוד בעניין דומה
מחקרי תאומים הוכיחו ש-PTSD עוברת בתורשה באופן בינוני, ודפוס הממצאים בין מחקרים מצביע על תורשה גבוהה יותר אצל נשים בהשוואה לגברים. בדיקה פורמלית של הבדלי מין עדיין לא נעשתה במחקרי תאומים של PTSD.
באמצעות הרישום הלאומי השוודי, המחברים ביצעו מודל משוואות מבניות כדי לפרק שונות גנטית וסביבתית עבור PTSD וכדי לבדוק רשמית הבדלי מין כמותיים ואיכותיים בתאומים (16,242 זוגות) ואחים מלאים בטווח של שנתיים זה מזה (376,093 זוגות), באמצעות קודי אבחון מרשומות רפואיות.
תוצאות המחקר הדגימו שהמודל המתאים ביותר הציע שהשפעות גנטיות וסביבתיות ייחודיות תרמו ל-PTSD. נמצאו עדויות להשפעה מינית כמותית, כך שהתורשה הייתה גדולה יותר באופן מובהק אצל נשים (35.4%) מאשר גברים (28.6%). נמצאה עדות להשפעה מינית איכותית, כך שהקורלציה הגנטית הייתה גבוהה אך לא מלאה (rg=0.81, רווח בר סמך 95% 0.73- 0.89). לא נמצאה עדות לסביבה משותפת או לסביבה מיוחדת בתאומים.
החוקרים הסיקו כי זוהי ההדגמה הראשונה של השפעות מין כמותיות ואיכותיות עבור PTSD. התוצאות מצביעות על כך שהשפעות סביבתיות ייחודיות, אך לא הסביבה המשותפת, תרמו ל-PTSD ושההשפעות הגנטיות של ההפרעה חזקות יותר אצל נשים בהשוואה לגברים. למרות שהתורשה נמצאת בקורלציה גבוהה, היא אינה אחידה בין המינים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
