המרכז הרפואי לגליל בנהריה טיפל עד כה ב-1,700 פצועים ואילו בבית החולים זיו בצפת טיפלו עד כה ב-450 נפגעי ירי של חיזבאללה. כך עולה מראיון שערכה עם מנהלי בתי החולים בצפון אלכסנדה לוקש ופורסם אתמול (ג') ב-ynet.
עוד בעניין דומה
פרופ' סלמאן זרקא, מנהל "זיו", אמר כי "אנחנו רגילים למלחמה קצרת מועד, כמו שהייה לבנון השנייה למשל - נלחמו במשך 33 ימים, נערכנו, הצלנו חיים וחזרנו לשגרה. פה, במשך 11 חודשים אנחנו נאלצים לאזן בין החולים שצריכים טיפול מציל חיים, טיפולי אונקולוגיה, הקרנות, יולדות שמגיעות לכאן וצריכות ללדת, ולצד זה, אנחנו צריכים להיות מוכנים לפצועים, לאירוע רב נפגעים, כפי שקרה לנו במג'דל שמס, למשל".
עד כה טיפלו בבית החולים זיו בכ-450 פצועים מירי של חיזבאללה, ובהתייחסות לסוגי הטיפולים, אמר פרופ' זרקא: "אני מדבר על ירי, על רסיסים, על פגיעות ישירות. מדובר במספרים מאוד גדולים. אני מקווה שהאוצר יבין שבשביל מוכנות כזאת, בשביל מערכת בריאות שמהווה חוסן למדינה, נהיה חייבים לקבל תקציבים. המצב הנתון בצפון ובמזרח התיכון החדש מחייב השקעה במערכת הבריאות, בעיקר בבתי החולים שנמצאים בקו, שהם אלה שנושאים בנטל, כדי שנוכל להיות יותר ממוקדים.
"משרד הבריאות הכריז עלינו כמרכז-על לטראומה ומאפשר לנו לפתוח מחלקות כירורגיית חזה ונוירוכירורגיה, בעזרת פרופ' ברהום והצוות שלו, אבל זו תגובה עכשווית ולא לטווח הרחוק. במזרח התיכון צריך בניינים ממוגנים, מחלקות יותר גדולות, יותר משאבים. אני נפגשתי עם הפרויקטור לצפון, ואני נגד המונח 'שיקום הצפון'. שיקום זה להחזיר את המצב לקדמותו. המונח הנכון זה שדרוג הצפון".
פרופ' מסעד ברהום, מנהל המרכז הרפואי לגליל, הצטרף לדברים: "לצערי הרב, המרכז הרפואי לגליל כבר משנת 2006 מתכונן למלחמה. השאלה לא היתה אם המלחמה תגיע אלא מתי היא תגיע, והיא הגיעה. 11 חודשים אנחנו מתכוננים ואנחנו במוכנות מאוד מאוד גבוהה, אבל אף אחד לא הכין אותנו שנישאר מתחת לקרקע במשך 11 חודשים עם הצוותים, עם המטופלים, זה אתגר מאוד מאוד גדול שאנחנו לומדים אותו בעצמנו. זו לחימה של 11 חודשים כמעט, ואנחנו לא רואים את הסוף. עד עכשיו קיבלנו בערך 1,700 פצועים חיילים ו-3,500 חיילים שהגיעו אלינו מהחזית הצפונית בגלל מחלות אחרות. בית החולים מוכן לאירועי אר"ן כל יום".
לדברי פרופ' ברהום, המרכז הרפואי בנהריה היה המרכז הרפואי התת קרקעי הראשון והיחיד במדינת ישראל ב-2006. מאז, אנחנו הגדלנו אותו ופיתחנו אותו, אבל לצערי הרב זה לא מספיק. אנחנו עם 777 מיטות, 450 ממוגנות. יש 80 אלף מפונים מהצפון ו-20 אלף מתפנים. אלה רק האזרחים שעזבו או הועזבו. חלק מהאנשים המטופלים לא רוצים להיות באזור לחימה, הם הולכים ללדת או לעבור ניתוחים במקומות אחרים, ואני מבין אותם. הבעיה תהיה אחרי הלחימה. הפערים בין המרכז לפריפריה עדיין יהיו כאן וזה מקור הבעיה. אנחנו נחווה את הבעיה הזו הרבה יותר ממה שחווינו בעבר".