כתב עת בינלאומי פרסם דו"ח רפואי של החטופים שחזרו משבי החמאס

ירידה משמעותית במשקל, טראומה פסיכולוגית וסיבוכים של היגיינה ירודה ושל פציעות מרסיסים בעת המתקפה, לצד חיוביות למזהמים שעלו בבדיקות דם וצואה – אלה הם חלק מממצאי מחקר שערכו חוקרים במרכז שניידר לילדים על מצבם של החטופים ששוחררו והגיעו לבית החולים. המאמר העוסק במצבם של 26 המשוחררים שטופלו ב"שניידר" ופורסם בכתב העת Acta Paediatrica בשבוע שעבר.

המשוחררים סבלו מבעיות במערכת העיכול, כאשר תזונתם התבססה על לחם לבן ואורז. במיוחד אצל מי ששהו במנהרות נמצאו זיהומים ובעיות שנובעות מהיגיינה לקויה, כולל כינים ועקיצות חרקים. מרביתם סבלו מפציעות של רסיסים, מחרדה ומטראומה נפשית.

כזכור, במהלך חודשים נובמבר-דצמבר 2023, במסגרת הסכם הפסקת האש ולאחר כ-50 ימים בשבי החמאס, שוחררו כ-80 ישראלים וזרים. 26 מתוכם – 19 ילדים מגילאי שנתיים וחצי עד 18, שש אימהות וסבתא אחת – טופלו במחלקת השבים של מרכז שניידר לרפואת ילדים מיד עם שובם ארצה.

ד"ר נועה זיו, רופאה בכירה במחלקת השבים ב"שניידר". "יש צורך במעקב ארוך טווח כדי להבין את ההשלכות הרפואיות והפסיכולוגיות של השבי". צילום: דוברות ביה"ח

במחלקת השבים ב"שניידר" טופלו רוב הילדים שחזרו ארצה משבי חמאס. חלקם שהו במחלקה ימים ספורים וחלקם מספר שבועות, זאת על פי רצונם ובקשתם. במהלך נפגשו השבים עם בני משפחותיהם, עם אנשי צבא וצוות רב תחומי, שעטף אותם במעטפת רפואית, סיעודית ופסיכוסוציאלית. המחקר מתאר את הממצאים הגופניים וההתנהגותיים בילדים ואמהותיהם בתקופה המיידית שלאחר שבי.

על פי התיעוד הרפואי של המטופלים, ל-16 מתוך 26 מהם היתה אבחנת רקע אחת לפחות, כאשר שמונה מהם נטלו באופן קבוע תרופות מרשם. חמש מתוכם היו נשים עם אבחנות רקע של יתר לחץ דם, הפרעת חרדה, תת פעילות בלוטת התריס ודיכאון, ושלושה ילדים עם אבחנות רקע של אסתמה ומחלת דרכי אוויר (HRAD). תרופות כרוניות לא סופקו על בסיס קבוע במהלך השבי. במקרה אחד שבו ניתנו תרופות להורדת לחץ דם, זה נעשה ספורדית. אמהות לילדים צעירים דיווחו שבכמה הזדמנויות ניתנו טיפול נוגד חום ומשאף לילדים.

הסימנים החיוניים בהגעה היו בטווח התקין של כל המטופלים, למעט מקרה אחד של משוחררת עם אבחנה של יתר לחץ דם ברקע שלא טופלה במהלך השבי, ולכן סבלה מלחץ דם גבוה בהגעה.

אצל עשרה מהמשוחררים נרשמה עצירות ממושכת ושניים מהם נזקקו לטיפול תרופתי. אצל השאר המצב השתפר עם צריכת מזון ומים נאותים. שלשול במהלך תקופת השבי דווח ב-11 (42.3%) מהמשוחררים – שתי נשים ותשעה ילדים. אישה אחת דיווחה על שלשול ממושך של יותר משלושה שבועות. כאמור, נמצאו גם פתוגנים זיהומיים מבודדים בדגימת הצואה.

המצב התזונתי בחזרה היה ירוד. נרשמה ירידה משמעותית במשקל אצל 15 מתוך 26 המשוחררים. רובם דיווחו על אספקת מזון מוגבלת של אורז ולחם לבן, עם מרכיבים באיכות נמוכה וצריכה מינימלית, ללא ירקות, חלבון ושומן.

כל 26 החולים דיווחו על תברואה לקויה ועל תנאי היגיינה נמוכים. שמונה מהם (2 נשים, 6 ילדים) הוחזקו מתחת לאדמה במשך רוב תקופת השבי. רוב החולים דיווחו על גישה מוגבלת למים זורמים לאורך כל משך השבי. נגעים חמורים של כינים נראו בשישה מתוך 26 מהם והצריכו טיפולים תרופתיים מרובים ותספורות. אצל שישה מהמשוחררים נמצאו עקיצות חרקים מרובות וגירוי מפוזר בעור.

לארבעה ילדים היתה היסטוריה רפואית של HRAD או אסתמה. שלושה ילדים חוו החמרה במהלך השבי ונזקקו לטיפול תכוף בשאיפה סימפטומטי במהלך שהותם בשבי.  שלושה ילדים דיווחו על שיעול יבש מתמשך. הן צילומי רנטגן של החזה והן משטחי אף-לוע עבור פתוגנים ויראליים הניבו תוצאות שליליות.

שלושה מהמשוחררים חוו מיאלגיה מפושטת זמן קצר לאחר האשפוז. בדיקת מעבדה הראתה רמות גבוהות של קריאטינין פוספו-קינאז (CPK) באישה אחת ובילד אחד.

מבחינת פגיעות טראומה, החוקרים מדווחים כי 14 מתוך 26 המשוחררים נפצעו במהלך התקיפה והחטיפה. תשעה מהם דיווחו על פציעות רסיס ובשמונה מהם (שלוש נשים וחמישה ילדים) נוכחות הרסיסים נראה גם בבדיקת רנטגן.

24 מהמשוחררים שטופלו ב"שניידר" היו עדים לרצח/ חטיפה של בני משפחה וכולם דיווחו על טרור פסיכולוגי, עם אסטרטגיות לוחמה פסיכולוגיות שונות כולל בידוד, הפחדה, הגבלת מזון ומים והתעללות פסיכולוגית בתקופת השבי.

החוקרים מציינים כי "עם הכניסה ליחידה שלנו, כל הילדים הצעירים (פחות משבע שנים) הפגינו דפוס התנהגותי כנוע, חלקם סבלו מסיוטים חוזרים ונשנים. בנוסף, ילדים אומנו לדבר בלחש ולאחר קבלתם ליחידה שלנו הם חזרו בהדרגה לעוצמת הדיבור הרגילה. שלושה פעוטות הוצגו עם התנהגות של תשוקה לאוכל – לקחת את האוכל ולשמור מזון למועד מאוחר יותר".

החוקרת ד"ר נועה זיו, רופאה בכירה במחלקת השבים, אמרה כי "הממצאים שתוארו במחקר הם מגוונים ודורשים התייחסות של צוות מולטידיספלינרי. חשוב לזכור כי מדובר בממצאים אשר נוגעים לתקופה המיידית שלאחר השבי ואינם מקיפים את המעקב הנדרש ואת ההשלכות לאורך זמן.

"ניתן לומר שההיבטים המטרידים ביותר שחווינו כצוות רפואי בקרב השבים הם אלה הנפשיים. ראינו בעיקר עצבות גדולה וטראומה פסיכולוגית. על אף השמחה הגדולה וההקלה העצומה שבשחרור, השבים חוו קשיים משמעותיים במהלך המתקפה והשבי, ורבים מהם היו עדים לזוועות כגון רצח וחטיפת יקיריהם. יש צורך במעקב ארוך טווח כדי להבין את ההשלכות הרפואיות והפסיכולוגיות של השבי".

החוקרים מביעים תקווה כי "איש לא ייעשה שימוש במידע שנאסף במאמר זה. ילדים אינם צריכים להתמודד עם דברים מהסוג הזה, גם לא בסיוטים הכי גדולים שלהם. אנו מתפללים לשובם של יתר החטופים ומקווים שתהיה לנו ההזדמנות לפתוח את מחלקת השבים שלנו פעם נוספת".

את המחקר ביצע צוות רפואי ממרכז שניידר שלקח חלק בטיפולם של השבים, ביניהם: ד"ר אפרת ברון-הרלב, מנהלת מרכז שניידר לרפואת ילדים וסגניה, ד"ר שלומית ירון וד"ר עומר ניב, פרופ' גילת לבני, שניהלה את מחלקת השבים ורופאות המחלקה הבכירות: ד"ר יעל מוזר-גלזברג, ד"ר חבצלת ירדן בילבסקי, ד"ר נועה זיו, ד"ר לוטם גולדברג, ד"ר דנה זינגר-הראל. עוד לקחו חלק במחקר: פרופ' סילבנה פניג, מנהלת המחלקה לרפואה פסיכולוגית, ד"ר שירלי סער מנהלת מרכז החדשנות ב"שניידר" וד"ר נועה אליקים-רז מבית החולים בילינסון.