במחקר השוואתי (head-to-head) של ריזאנקיזומאב מול אוסטקינומאב במטופלים נכשלי נוגדי TNF, כל יעדי המחקר הראשוניים והמשניים שנקבעו מראש – הושגו. ריזנקיזומאב הוכיחה non-inferiority בשבוע 24 ועליונות על אוסטקינומאב בהשגת רמיסיה קלינית בשבוע 48. שכיחות תופעות הלוואי הייתה דומה בשתי הקבוצות.
לאחרונה פורסם המחקר "Risankizumab versus Ustekinumab for Moderate-to-Severe Crohn’s Disease" בכתב העת The New England Journal of Medicine ממצאיו של מחקר רב-מרכזי, אקראי, מבוקר, אשר נערך ללא סמיות לרופאים המטפלים ולחולים אך עם סמיות כלפי החוקרים שניתחו את הממצאים. המחקר משווה בין היעילות והבטיחות של ריזאנקיזומאב מול אוסטקינומאב בטיפול במחלת קרוהן בינונית עד חמורה.
במחקר נכללו מטופלים עם מחלת קרוהן בינונית עד חמורה אשר לא הגיבו בצורה מספקת לטיפול עם מעכבי TNFי(tumor necrosis factor) או חוו תופעות לוואי בלתי נסבלות עם הטיפול. החולים חולקו באופן אקראי לקבלת ריזאנקיזומאב או אוסטקינומאב במינונים סטנדרטיים למשך 48 שבועות.
שני התוצאים הראשוניים (primary endpoints), שנבדקו ברצף, היו הפוגה קלינית בשבוע 24 והפוגה אנדוסקופית בשבוע 48. הפוגה קלינית (הוגדרה כציון גבוה מ-150 במדד פעילות מחלת קרוהן [Crohn’s Disease Activity Index] [טווח 0 עד 600, כאשר ציונים גבוהים יותר מעידים על פעילות מחלה חמורה יותר]) נותחה ב-50% הראשונים מהחולים שהגיעו לביקור בשבוע 24, עם מרווח אי-נחיתות של 10 נקודות אחוז. בנוסף, הפוגה אנדוסקופית (הוגדרה כציון של ≤4, ירידה של ≥2 נקודות מהבסיס וללא תת-ציון >1 בשום משתנה אינדיבידואלי בציון האנדוסקופי הפשוט של מחלת קרוהן [Simple Endoscopic Score for Crohn’s Disease] [טווח 0 עד 56, כאשר ציונים גבוהים יותר מעידים על פעילות מחלה חמורה יותר]) נבדקה על פי עליונות ב-100% מהמטופלים. כמו כן, הבטיחות הוערכה בכל המטופלים שקיבלו לפחות מנה אחת של ריזאנקיזומאב או אוסטקינומאב.
בניתוח היעילות של אוכלוסיית הכוונה לטיפול (intention to treat), 230 מתוך 255 חולים (90.2%) שקיבלו ריזאנקיזומאב ו-193 מתוך 265 חולים (72.8%) שקיבלו אוסטקינומאב השלימו את כל הטיפולים.
שני התוצאים הראשוניים הושגו. תוצאות המחקר הדגימו non-inferiority של ריזאנקיזומאב מול אוסטקינומאב בהשגת הפוגה קלינית בשבוע ה-24 (58.6% לעומת 39.5%; הבדל מותאם 18.4 נקודות אחוז; רווח סמך 95%: 6.6-30.3), ועליונות (superiority) של ריזנקיזומאב בהשגת הפוגה אנדוסקופית בשבוע ה-48 (31.8% מול 16.2%; הפרש מותאם 15.6 נקודות אחוז; רווח בר סמך 95%: 8.4-22.9; P<0.001). שכיחות תופעות הלוואי הייתה דומה בין הקבוצות. שני הטיפולים הראו פרופיל בטיחות דומה, עם מספר דומה של אירועי תופעות לוואי.
החוקרים מסכמים כי במחקר קליני ראש בראש, שהשווה בין ריזאנקיזומאב לאוסטקינומאב במטופלים עם מחלת קרוהן בינונית עד חמורה, נמצא כי היעילות של ריזאנקיזומאב הייתה דומה לזו של אוסטקינומאב בהשגת הפוגה קלינית בשבוע ה-24, אך הייתה טובה ממנה בהשגת הפוגה אנדוסקופית בשבוע ה-48.
היעילות העדיפה של ריזאנקיזומאב על פני אוסטקינומאב שנצפתה תואמת לממצאים ממחקרים קליניים קודמים שהשוו בין השניים בקרב מטופלים עם פסוריאזיס רובדית (plaque psoriasis) בינוני עד חמור. הסיבה לכך שמעכבים ספציפיים של אינטרלאוקין-23 מראים יעילות גבוהה יותר מעיכוב משולב של אינטרלאוקין-12 ו-23 אינה ידועה; עם זאת, ייתכן שזו נובעת מהאפיניות הגבוהה יותר של ריזאנקיזומאב לאינטרלאוקין-23, עוצמה גבוהה יותר של העיכוב שלו, או תפקיד של אינטרלאוקין-12 בהגנה על הסביבה המיקרוביאלית במעי מפני דלקת. כמו כן, נדרש מחקר נוסף לבדיקת ההשפעה לאורך זמן והשפעות על איכות החיים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות