דופילומאב הינו נוגדן אנושי חד-שבטי אשר חוסם את מסלולי האיתות של אינטרלאוקין (Interleukin - IL) 4 ו-13 אשר הדגים יעילות טובה עבור חמש מחלות אטיפיות המאופייניות בדלקת סוג 2, ביניהם דלקת ושטית אאוזינופילית (Eosinophilic Esophagitis - EoE), עבור מתבגרים ומבוגרים.
עוד בעניין דומה
במחקר פאזה 3 זה השתתפו ילדים בגילאי 1-11 שנים עם EoE פעיל אשר לא הדגימו תגובה למעכבי תעלות מימן (Proton Pump Inhibitors- PPI). הנבדקים הוקצו אקראית ביחס של 2:2:1:1 לקבלת דופילומאב במינון גבוה או נמוך או אינבו (שתי קבוצות) למשך 16 שבועות [חלק א']. לאחר סיום החלק הראשון של המחקר, נבדקים מתאימים משתי קבוצות ההתערבות המשיכו במשטר הטיפולי אותו קיבלו קודם לכן והנבדקים שקיבלו אינבו בחלק הראשון של המחקר הוקצו אקראית לקבלת טיפול עם דיפולומאב במינון גבוה או נמוך למשך 36 שבועות [חלק ב']. בכל רמת חשיפה, דופילומאב ניתן באחד מארבעה מינונים לפי משקל גוף במצב הבסיס. התוצא העיקרי שנבדק כלל הפוגה היסטולוגית (שיא של אאוזינופילים תוך-אפיתליאליים בושט של עד ששה תאים בשדה) כעבור 16 שבועות. תוצאים שניוניים עיקריים נבדקו לפי סדר חשיבות.
תוצאות המחקר הדגימו כי לאחר סיום חלק א' 25/37 (68%) מהנבדקים בקבוצת הטיפול עם ריכוז גבוה, 18/31 (58%) מהנבדקים בקבוצת הטיפול במינון הנמוך ו-1/34 (3%) מהנבדקים בקבוצת האינבו הדגימו הפוגה היסטולוגית (הפרש בין מינון גבוה של טיפול לבין אינבו של 65 נקודות אחוז, רווח בר-סמך של 95%, 48-81; p<0.001; הפרש בין מינון נמוך של טיפול לבין אינבו של 55 נקודות אחוז, רווח בר-סמך של 95%, 37-73; p<0.001). טיפול עם דופילומאב במינון גבוה נמצא קשור לשיפור משמעותי יותר במדדים היסטולוגיים, אנדוסקופיים ושעתוקיים בהשוואה לאינבו. השיפור ההיסטולוגי, האנדוסקופי והשעתוקי בין מצב הבסיס לבין המצב לאחר 52 שבועות היה זהה לשיפור שנצפה לאחר 16 שבועות טיפול עם דופילומאב בחלק הראשון של המחקר. בחלק א' של המחקר, שיעורי ההיארעות של קורונה, בחילות, כאב במקום ההזרקה וכאב ראש היה גבוה בלפחות 10 נקודות אחוז בנבדקים שטופלו עם דופילומאב (בכל מינון) בהשוואה לאלו שקיבלו אינבו. תופעות לוואי חמורות דווחו עבור שלושה נבדקים עם דופילומאב בחלק א' ובשישה נבדקים בחלק ב' של המחקר.
מסקנת החוקרים הייתה כי טיפול עם דופילומאב הביא להפוגה היסטולוגית בשיעור גבוה יותר של נבדקים עם EoE, בהשוואה לאינבו. הטיפול עם מינון גבוה יותר גם הביא לשיפור בתוצאים שניוניים, בהשוואה לאינבו.
מקור: