במחקר עוקבה, החוקרים העריכו את הרגישות לדיכאון עמיד לטיפול (TRD) ואת הקשר שלו עם הפרעות פסיכיאטריות אחרות בתוך משפחות. לתגובות נוגדות דיכאון ולפנוטיפ של דיכאון עמיד לטיפול יש בסיס גנטי. רגישות גנטית בין הפנוטיפ העמיד לטיפול והפרעות פסיכיאטריות אחרות הוכחה גם במחקרים גנטיים קודמים, אך מחקרי עוקבה מבוססי אוכלוסייה עדיין לא סיפקו עדויות התומכות בתוצאות אלו.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת JAMA Psychiatry, החוקרים ביקשו לבחון את הבסיס הגנטי ואת ההעברה המשפחתית של דיכאון עמיד לטיפול ואת השילוב שלו עם הפרעות פסיכיאטריות מרכזיות אחרות.
החוקרים עיבדו את נתונים כלל האוכלוסיה (n=26,554,001) ממסד הנתונים של ביטוח הבריאות הלאומי של טייוואן, בין ינואר 2003 לדצמבר 2017. החוקרים הם איתרו 34,467 חולים עם דיכאון עמיד לטיפול וזיהו קבוצת השוואה של 137,868 קרובי משפחה מדרגה ראשונה של אנשים ללא דיכאון עמיד לטיפול, בהתאמה לפי לידה שנה, מין וקרבה. דיכאון עמיד לטיפול הוגדר כמי שעבר לפחות 3 טיפולים נוגדי דיכאון נפרדים בפרק הזמן הנוכחי, כל אחד עם מינון ומשך נאותים, בהתבסס על רישומי המרשם. החוקרים ערכו ניתוחי רגרסיה מתוקנים של Poisson כדי להתאים ולחשב את הסיכונים היחסיים המתואמים (aRRs), רווח בר סמך של 95% עבור הסבירות לדיכאון עמיד לטיפול, הפרעות פסיכיאטריות עיקריות אחרות וסיבות מוות שונות.
מתוצאות המחקר עולה כי קרובי משפחה מדרגה ראשונה של אנשים עם דיכאון עמיד לטיפול היו בעלי הכנסות נמוכות יותר, יותר מחלות גופניות נלוות, תמותה גבוהה יותר מהתאבדויות וסיכון מוגבר לפתח דיכאון עמיד לטיפול (סיכון יחסי מתואם 9.16, רווח בר סמך 95%, 7.21-11.63) כמו גם סיכונים גבוהים יותר להפרעות פסיכיאטריות אחרות , כולל סכיזופרניה (סיכון יחסי מתואם 2.36, רווח בר סמך 95%, 2.10-2.65), הפרעה דו-קוטבית (סיכון יחסי מתואם 3.74, רווח בר סמך 95%, 3.39-4.13), הפרעת דיכאון מג'ורי (סיכון יחסי מתואם 3.65, רווח בר סמך 95%, 3.44-3.87), הפרעות קשה וריכוז (סיכון יחסי מתואם 2.38, רווח בר סמך 95%, 2.20-2.58), הפרעות הספקטרום האוטיסטי (סיכון יחסי מתואם 2.26, רווח בר סמך 95%, 1.86-2.74), הפרעת חרדה (סיכון יחסי מתואם 2.71, רווח בר סמך 95%, 2.59-2.847), והפרעה קומפולסיבית (סיכון יחסי מתואם 3.14, רווח בר סמך 95%, 2.70-3.66).
החוקרים סיכמו כי היסטוריה משפחתית של דיכאון עמיד לטיפול היא גורם סיכון משמעותי לעמידות לטיפול בתרופות נוגדות דיכאון ולתמותה מוגברת על רקע התאבדות, מה שמצביע על כך שניתן לשקול טיפולים אינטנסיביים יותר מוקדם יותר עבור אנשים עם תסמיני דיכאון.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
