במחקר עוקבה רטרוספקטיבי, החוקרים בחנו את הקשר בין השימוש בוונופראזן (vonoprazan), תרופה מסוג חוסם חומצה תחרותי אשלגן (Potassium-competitive acid blockers - PCAB), והסיכון לפתח סרטן קיבה (GC) לאחר ארדיקציה של הליקובקטר פילורי (Hp). המוטיבציה למחקר נובעת מהשימוש הגובר ב-PCABs בטיפול בהפרעות במערכת העיכול העליונה ואי הוודאות סביב בטיחותן לטווח ארוך, במיוחד בנוגע לסיכון לסרטן קיבה.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Clinical Gastroenterology and Hepatology, החוקרים שאפו לבחון אם השימוש ב-PCAB מגביר את הסיכון לסרטן קיבה לאחר ארדיקציה הליקובקטר פילורי, בדומה למעכבי משאבת פרוטון (PPI).
המחקר בוצע במתכונת של מחקר מבוסס אוכלוסיה ביפן, החוקרים איתרו 54,055 חולים שעברו ארדיקציה מלאה של הליקובקטר פילורי על ידי משטר ראשוני מבוסס קלריתרומיצין (clarithromycin) בין השנים 2015 ו-2018, מתוכם 568 (1.05%) פיתחו סרטן קיבה במהלך תקופת המעקב. חולים שלא עמדו במשטר הראשוני ואלו שאובחנו עם סרטן קיבה לפני או בתוך שנה לאחר הארדיקציה לא נכללו. החוקרים השוו שכיחות סרטן קיבה בין משתמשי PCAB למשתמשי אנטגוניסט לרצפטור היסטמין מסוג 2 (H2RA), תוך התאמתם על בסיס ציוני נטייה מחושבים עם שיקולים של גיל, מין, עישון, צריכת אלכוהול, תחלואה נלוות ותרופות שניתנו יחד. PCABs כללו רק וונופראזן במחקר זה.
מתוצאות המחקר עולה כי השכיחות המצטברת של סרטן קיבה במשתמשי PCAB הייתה 1.64% לאחר 3 שנים, 2.02% לאחר 4 שנים ו-2.36% לאחר 5 שנים, בהשוואה ל-0.71% לאחר 3 שנים, 1.04% לאחר 4 שנים, ו 1.22% לאחר 5 שנים במשתמשים שנטלו אנטגוניסט לרצפטור היסטמין מסוג 2 (H2RA). שימוש ארוך יותר ומינונים גבוהים יותר של PCABs היו קשורים באופן מובהק עם שכיחות גבוהה יותר של סרטן קיבה (יחס סיכון 1.92, רווח בר סמך 95%, 1.13-3.25, p=0.016). באופן ספציפי, לשימוש ב-PCAB במשך יותר מ-3 שנים היה יחס סיכון של 2.36, ולשימוש ב-PCAB במינון גבוה היה יחס סיכון של 3.01.
החוקרים סיכמו כי השימוש ב-PCABs קשור לסיכון מוגבר לסרטן קיבה בקרב חולים שעברו ארדיקציה של הליקובקטר פילורי, עם משך זמן ברור והשפעת מינון-תגובה.
מקור: