נגלריה פאולרי: פורסמו הנחיות לאבחון וטיפול במנינגיטיס

בבית החולים זיו בצפת ממשיכים הרופאים להיאבק על חייו של ילד בן עשר שחלה בדלקת מוח בעקבות הידבקות באמבה נגלריה פאולרי. בעקבות הודעת משרד הבריאות על סגירת הבריכות בחוף גיא הגיעו מאות להיבדק בבתי החולים בצפון. למרכז הרפואי לצפון (פוריה) הגיעו בבוקר יום ו' 108 אנשים, מתוכם 65 ילדים. ילדים נבדקו גם בקריה הרפואית רמב"ם בחיפה. לא נמצאו מקרים חדשים של הידבקות באמבה.

כזכור, בראשית החודש נפטר גבר בן 26, שלקה בדלקת מוחית לאחר שרחץ בבריכות חוף גיא שבכנרת, שם נדבק באמבה הנדירה. המקרה של הילד המטופל ב"זיו" הוא המקרה השני החודש בישראל של מנינגואנצפליטיס, זיהום נדיר של אמבה שנמצאת באדמה ובמים מתוקים בטמפרטורה גבוהה, והמקרה השלישי בישראל בכלל. מדובר בזיהום קטלני במידה שהוא מתגלה מאוחר (תמותה מעל 97%) ולכן יש חשיבות גדולה לאבחון מוקדם והתחלת טיפול אמפירי מוקדם במידה שיש חשד לתחלואה. האמבה חודרת לגוף דרך האף בשאיפת מים המכילים את האמבה ועוברת למוח שם היא עושה הרס רקמות.

בסוף השבוע (ד') שלח משרד הבריאות למנהלי המלר"דים הנחיות לבירור במקרה של אדם עם חשד למנינגיטיס. על פי ההנחיות, במקרה של פנייה של חולה עם תסמינים המתאימים למנינגיטיס וחשיפה לפארק המים חוף גיא, יש לבצע אנמנזה מלאה, כולל מקומות שהייה, בדיקה גופנית מלאה, בדיקות דם (ספירה וכימיה) ובדיקת LP.

מבחינת אנמנזה, מציינים במשרד הבריאות כי חשוב לדעת שמרגע שמתחילים תסמינים קליניים, הם הולכים ומחמירים. הסבירות למחלה באדם שסבל מתסמינים שחלפו לחלוטין לפני מספר ימים נמוכה מאוד.

במשרד הבריאות מציינים כי בדיקת CSF יכולה להיות בשלב ראשון עם סטייה קלה במדדים. את נוזל ה-CSF יש לשלוח לבדיקות במעבדת בית החולים: כימיה וספירה וכן יש לשלוח מבחנה נוספת למעבדה המרכזית לבריאות הציבור בירושלים.

ההנחיות לטיפול מפנות לאתר המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן האמריקאי (ה-CDC), שם נכתב כי הטיפול המומלץ כולל שילוב של מספר תרופות. יש להתחיל במתן אמפוטריצין B במינון של 1.5 מ"ג לק"ג ליום, בחלוקה לשתי מנות תוך ורידיות במשך שלושה ימים, ולאחר מכן להמשיך במינון של 1 מ"ג לק"ג ליום במנה אחת, למשך 11 ימים נוספים. במקביל, יש לתת אמפוטריצין B תוך שדרתי במינון של 1.5 מ"ג ליום למשך יומיים, ולאחר מכן 1 מ"ג כל יום שני, למשך שמונה ימים נוספים.

בנוסף, יש לתת אזיתרומיצין במינון של 10 מ"ג לק"ג ליום עד למקסימום 500 מ"ג ליום, פלוקונאזול במינון של 10 מ"ג לק"ג ליום עד למקסימום 600 מ"ג ליום, וריפמפין במינון של 10 מ"ג לק"ג ליום עד למקסימום 600 מ"ג ליום. כל אלה ניתנים למשך 28 ימים.

מילטפוסין ניתן במינון המותאם למשקל: למשקל מתחת ל-45 ק"ג - 50 מ"ג פעמיים ביום, ומעל 45 ק"ג - 50 מ"ג שלוש פעמים ביום, למשך 28 ימים.

לבסוף, יש לתת דקסמתזון במינון של 0.6 מ"ג לק"ג ליום מחולק לארבע מנות תוך ורידיות, למשך ארבעה ימים.

על פי הנחיות ה-CDC ומשרד הבריאות בישראל, יש להעדיף מתן אמפוטריצין B קונבנציונלי על פני הצורה הליפוזומלית, שכן נמצא כי הוא יעיל יותר נגד הטפיל. בשל הפרוגנוזה הקשה של הזיהום, יש לשקול טיפול אגרסיבי. יש להתאים את מינון המילטפוסין בהתאם לתפקוד הכלייתי של המטופל, תוך איזון בין הסיכון לרעילות כלייתית והסיכון למוות מהזיהום.