בימיה הקשים ביותר של מדינת ישראל, מערכת הבריאות ממשיכה לעמוד בחזית השמירה על טובתם ושלומם של כלל אזרחי ישראל. אך לא לעולם חוסן – דו"ח מבקר המדינה שפורסם שלשום מצביע, בין השאר, על כשלים בבניין כוח האדם הרפואי בישראל, לרבות הכשרת פרחי רפואה ורופאים צעירים כעתודה המקצועית של מערכת הבריאות. באופן מיוחד מציין דו"ח המבקר את תופעת עזיבת הרופאים את ישראל בשנה האחרונה.
במדינת ישראל פערים משמעותיים ובלתי נסבלים ביחס למדינות המפותחות בנגישות ואיכות שירותי בריאות, בעיקר בין מרכז ופריפריה. האחריות על פערים אלה היא של הממשלה ומשרד הבריאות. המחסור ברופאות ורופאים כבר מורגש וצפוי להיות חמור יותר בשנים הקרובות, כפי שקובע דו"ח מבקר המדינה. גם האחריות למשבר זה, בשיעור הרופאים לנפש בישראל, כלליים ומומחים כאחד, מוטלת בראש ובראשונה על הממשלה. הנסיונות להסיט את האחריות לגופים אחרים, דוגמת ההסתדרות הרפואית והמועצה המדעית שלה, הן הטעיה מכוונת של בעלי אינטרסים שונים.
ראשית, יש להבהיר את תפקידה ואחריותה של המועצה המדעית. המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית אחראית אך ורק להכשרה של רופאים מתמחים ומומחים צעירים, החל מסילבוס ההתמחות, דרך הכרה במחלקות היכולות להכשיר מתמחים, בחינות הסמכה לתואר מומחה וכלה בהשתלמויות עמיתים במקצועות-על שאין בהן בחינת רישוי. עבודת המועצה המדעית היא בהתנדבות על ידי בכירי הרופאות והרופאים בישראל, כביטוי ראשון במעלה למחויבות הפרופסיונלית של קהיליית הרופאים בישראל לסטנדרט מדעי ומקצועי גבוה.
הכשל בהכשרת פרחי רפואה ובפערים במספר הרופאים לנפש הוא של משרד האוצר, שמנע את הגדלת מספר הסטודנטים לרפואה, הגדלה שיש לה משמעויות אופרטיביות בבתי החולים – שדות קליניים. משרד האוצר מעוניין להעסיק כמה שפחות רופאים במערכת
לא בכדי נפקד מקומה של המועצה המדעית וההסתדרות הרפואית מדו"ח מבקר המדינה. לגופים אלה אין סמכות ואחריות על הכשרת פרחי רפואה באוניברסיטאות בישראל ואף לא על תקופת הסטאז'. רק לאחר קבלת רישיון לעסוק ברפואה מצטרפים הרופאים להר"י.
הכשל בהכשרת פרחי רפואה ובפערים במספר הרופאים לנפש הוא של משרד האוצר, שמנע את הגדלת מספר הסטודנטים לרפואה, הגדלה שיש לה משמעויות אופרטיביות בבתי החולים – שדות קליניים. משרד האוצר מעוניין להעסיק כמה שפחות רופאים במערכת, ובאופן עקיף אף מעוניין שסטודנטים ילמדו בחו"ל על חשבונם ולא על חשבון המדינה במוסדות האקדמיים שלה. רפורמת יציב, שכל כולה נועדה לשפר את רמתם המקצועית של רופאי ישראל, טרפה את הקלפים והכריחה למעשה את המדינה להגדיל את מספר הסטודנטים.
ההסתדרות הרפואית נאבקת שנים רבות להגדלת תקני הרופאים בישראל והטענה כי גילדת הרופאים מטרפדת הגדלת תקנים היא שערורייתית ושקרית. מספר הרופאים בבתי החולים ובקהילה לא נקבע על ידי ההסתדרות הרפואית כי אם על ידי בתי החולים וקופות החולים. למעשה, אין כלל תקני "מתמחים" ותקני "מומחים". בבתי החולים הממשלתיים כל מנהל יכול להחליט כמה מתמחים לקבל להתמחות וכמה רופאים מומחים להעסיק, ותקינת הרופאים היא ענין של בית החולים/ שירותי בריאות כללית ובכל מקרה אין להסתדרות הרפואית ולמועצה המדעית אמירה בעניין.
בניגוד למה שמתפרסם על ידי בעלי עניין, משרד הבריאות דווקא חשוף לנתונים ויכול לקבל אותם בנקל מבתי החולים ומההסתדרות הרפואית. אגף הרישוי במשרד הבריאות מצוי בקשר בלתי אמצעי עם ההסתדרות הרפואית והמועצה המדעית, שכן הוא זה שמנפיק את רשיונות המומחה השונים.
לעומת זאת, למשרד האוצר יש אינטרס לנתק את המועצה המדעית מהפרופסיה הרפואית. מדובר באינטרס כלכלי טהור שתכליתו להקל בהליך ההתמחות, להוריד את הסטנדרט המקצועי ולאפשר העסקה של כוח אדם נחות וזול יותר עבור המערכת (בוגרי חו"ל ממוסדות לא מוכרים, מחליפי רופא למיניהם וכו'). מדובר גם באינטרס עקיף של החלשת ההסתדרות הרפואית והצגתה כמי שדואגת ל"גילדת הרופאים" ולא לרפואה כולה, כדי שתוכל לגבור עליה במו"מ על תנאי העסקה המתרגש עלינו מדי עשור או יותר.
ברמה הכוללנית יותר, הניסיון להטיל רפש במועצה המדעית ולקרוא לניתוקה מההסתדרות הרפואית, מקורו באיחוד אינטרסים ציני של אלה המבקשים לשנות את פני המדינה והחברה.
לחברה מודרנית חוזה בלתי כתוב בינה לבין קבוצות בעלי תפקידים שונים, המוכר במדעי החברה והמדינה כ"מקצוענות" - Professionalism, והוא מאפיין תחומי דעת ועשייה, שמעצם הגדרתם, מבטיחים לחברה לפעול על בסיס מספר עקרונות:
- הבטחת פעולה למען הטוב הכללי והאינטרס החברתי.
- התחייבות ליושרה מקצועית – שקיפות, נתוני אמת, פרדיגמה מדעית מתוקפת, ביקורת עמיתים, הימנעות מניגוד עניינים.
- עצמאות בקביעת הקוד האתי של הפרופסיה, לאור ערכים חברתיים ואנושיים אוניברסליים.
- אחריותיות (Accountability) של חברי הפרופסיה כלפי החברה.
- סמכות לקבוע את תנאי הסף להימנות על הפרופסיה.
- סמכות לקביעת אמות המידה המקצועיות לאור הצרכים החברתיים אותה ממלאת הפרופסיה.
במדינה דמוקרטית, המקצוענות והמומחיות הם מנכסיה של החברה האזרחית החותרת לשגשוג וצמיחה, שכן השדרה המקצועית מחויבת יותר מכל לטובת הכלל ללא משוא פנים.
בעשור האחרון, וביתר שאת בתקופת המשבר הלאומי-חברתי הפוקד את מדינת ישראל, אנו עדים למתקפה שלוחת רסן על מוסד המומחיות והמקצוענות תוך כרסום מתמשך בעצמאות ובסמכות גופים שונים כמו המוסדות האקדמיים והמועצה להשכלה גבוהה, הייעוץ המשפטי, הלשכה לסטטיסטיקה, נשות ואנשי המקצוע בשירות הציבורי, וגם ההסתדרות הרפואית.
החלשת גורמי המקצוע נעשית לעתים מתוך תפיסה שגויה, לפיה הדרישה לבסס תשתית מקצועית היא דרישה "טכנית" ולא סוגיה מהותית עבור האינטרס הציבורי, אך לאחרונה היא נעשית מתוך אידיאולוגיה סדורה של חיסול המקצוענות והמרה שיטתית של עמדות מומחים באינטרסים פוליטיים.
מגמה זו מהווה סכנה למשטר הדמוקרטי ולמוסדות האזרחיים כאחד. היא מצמצמת את הזירה הציבורית לכדי מאבקי כוח, משוואות של נאמנות אישית, ומסעות תעמולה מצד אחד והשתקה מן הצד האחר. נסיונות השתלטות כשלעצמם שוחקים את הערכים וגופי הידע והסמכות המקצועיים עד דלא ידע בין ידע תקף והערכות כנות של אנשים ראויים, לבין מניפולציות של נתונים בידי לוחכי פנכה ובעלי עניין.
בתחום הבריאות, אנו כבר עדים בשנים האחרונות למתקפה ישירה על מקצועות הבריאות השונים, בניסיון לבצע דה-אקדמזיציה ודה-פרופסיונליזציה של המקצועות הפארא רפואיים (ריפוי בעיסוק, הפרעות בתקשורת, תזונה קלינית ופיזיותרפיה) ושל תחומי הטיפול השונים בבריאות הנפש (טיפול באומנות, פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית ועוד).
אם המועצה המדעית תועבר לידיים בלתי מקצועיות, מחוץ לפרופסיה הרפואית, קצרה הדרך למינויים פוליטיים, להשחתת המידות, לשיקולים זרים ולהכפפת הסטנדרט המקצועי של הכשרה, רישוי וטיפול בתחומי הרפואה, לאינטרסים סקטוריאליים וכלכליים
במקרה הנדון, הרפואה היא פרופסיה נסמכת מדע השואבת את סמכותה מחוזה המקצוענות שלה עם החברה: הרפואה מתחייבת לחתור בללא לאות לשיפור בריאות האדם והציבור, תוך שמירה על סטנדרט מקצועי-מדעי, שקיפות ואחריות. מנגד, החברה מעניקה לרפואה את הסמכות לקבוע מי ייכנס בשערי הפרופסיה, מי ראוי להיות רופא ומי ראוי להיות מוסמך כרופא מומחה בתחומים השונים.
חיסול המועצה המדעית/ העברתה לידי משרד הבריאות או כל גוף ביצועי אחר הממונה על ידי נבחרי ציבור, הם ביטוי מובהק לחיסול המקצוענות. אם המועצה המדעית תועבר לידיים בלתי מקצועיות, קרי מחוץ לפרופסיה הרפואית, קצרה הדרך למינויים פוליטיים בתוכה, להשחתת המידות, לשיקולים זרים ולהכפפת הסטנדרט המקצועי של הכשרה, רישוי וטיפול בתחומי הרפואה השונים, לאינטרסים סקטוריאליים וכלכליים.
יהיה זה תמים לחשוב שלא נופלים פגמים בהחלטות המועצה המדעית והר"י. כפרופסיה מדעית, על ההסתדרות הרפואית להעמיד עצמה לביקורת פנימית חיצונית מתמשכת, בעיקר של נציגי ונבחרי ציבור, להיות קשובה לצורכי הציבור והרשויות הרלוונטיות השונות ולהתאים עצמה לשינויים הקיצוניים במתן שירותי בריאות ורפואה במאה ה-21. אולם, ויתור על עצמאותה של המועצה המדעית והכפפתה לגורמים הממונים על ידי השלטון, יהיה מכירת חיסול של רפואה מקצועית ומדעית, המיטיבה עם כלל החברה.
ד"ר רני ברנע, מנהל המרכז למניעת שבץ מוחי בבית חולים בילינסון, חבר הועד המרכזי של הר"י, חבר הלשכה לאתיקה של הר"י ומזכיר האיגוד האיגוד הנוירולוגי בישראל
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
