מי אחראי על בריאותם של בני משפחות החטופים?

לפני כמה ימים התקיים בוועדת הבריאות של הכנסת דיון הנוגע למצבם הבריאותי של בני משפחות החטופים. אחת המשתתפות בדיון היתה אסתר בוכשטב, אמו של החטוף יגב בוכשטב, שסיפרה שאין לה מרפאת אם או יכולת להשתמש בשירות אונליין כי היא מפונה, ולכן כשהיא צריכה מרשם, היא מאלתרת דרך חברה שהיא אחות. היא סיפרה שלא קיבלה אף פנייה יזומה מקופת חולים כדי לסייע לה. בדיון השתתפו בני משפחה נוספים שהעידו על כך שלא יצרו איתם קשר.

נציגי מנהלת החטופים ציינו בדיון שהם מטפלים בכל פנייה בריאותית המגיעה אליהם מצד המשפחות. לדבריהם, פתרונות נמצאים בכל עת ובמהירות, אך גישה פאסיבית זו אינה הולמת טיפול רפואי מותאם טראומה. מדוע לא הועברו בתחילת המלחמה רשימות כל שמות בני המשפחה לקופות החולים ליצירת קשר וליווי רפואי צמוד?

ההסבר המקומם שניתן בדיון הוא "חסמים משפטיים שבימים אלה הוסרו". העובדה שלקח למדינה חודשים ארוכים לקבל אישור משפטי למהלך כל כך קריטי גם הוא אינו עומד בסטנדרטים של טיפול מותאם טראומה. יש כאן סימנים להיערכות לקויה של המערכת.

חשוב לזכור שבני משפחות החטופים חווים טראומה קשה ומתמשכת מאז 7 באוקטובר. לאירועים טראומטיים מעין אלה יש השפעה עמוקה על הגוף ועל הנפש. מחקרים רבים מתארים את ההתמודדות כחוויה של דריכות גבוהה, מתח קבוע, חרדה והצפה רגשית הגורמים להידלדלות של המערכת החיסונית ועלייה בסיכון להתפתחות תחלואה קשה, עם אחוזי תמותה גבוהים יותר בהשוואה לאנשים שלא עברו טראומה.

אי אפשר לצפות מהאדם הפוסט טראומטי ששקוע בהישרדות, תוך כדי מאבק למען בן משפחה חטוף, שיצליח לשים לב ויטפל בהיבטים שונים של בריאותו. אין לו פניות מספקת להתקשר, להמתין לקביעת תורים ולרדוף אחרי אישורים ומרשמים

אשת טיפול סיפרה לנו שבפעם הראשונה שהסתכלה על אחת הדוברות בכיכר החטופים, היא אמרה לעצמה "היא בטוח תפתח מחלה בקרוב". זה לא נבע מאטימות, אלא מתוך ידיעה והבנה שככל שהזמן עובר היכולת להחזיק את ההתמודדות הנפשית תשפיע על היכולת להחזיק את ההתמודדות הגופנית.

טיפול רפואי מותאם טראומה מנסה להתמודד עם הפרוגנוזה הקשה הזו ולמנוע אותה. הוא מכיר בדרכים המובילות להחלמה וריפוי, ופועל באופן פרואקטיבי להנגיש את הטיפול הרפואי. אי אפשר לצפות מהאדם הפוסט טראומטי ששקוע בהישרדות, תוך כדי מאבק למען בן משפחה חטוף, שיצליח לשים לב ויטפל בהיבטים שונים של בריאותו. אין לו פניות מספקת להתקשר, להמתין לקביעת תורים ולרדוף אחרי אישורים ומרשמים.

בני משפחות רבים נמצאים בהדרה כפולה; הם חסרים מרחב רפואי מוכר ומוגן מעצם היותם מפונים מביתם ושורדי טבח, ונמצאים במלחמה עיקשת יומיומית לשחרור בניהם או בנותיהן הנמצאים בשבי.

על קופות החולים למנות רכז רפואי שיתכלל את הטיפול עבור כל משפחה המעוניינת בכך, וייזום התערבויות שונות כדי לשרטט תכנית החלמה ושיקום. לא מדובר רק בהרמת טלפון פעם בשבוע כדי לשאול אם צריך עזרה, אלא בדיקה אקטיבית, בדיקה ומעקב אחרי תסמינים נפשיים

לכן, ברמה הטכנית, על קופות החולים למנות רכז רפואי שיתכלל את הטיפול עבור כל משפחה המעוניינת בכך, וייזום התערבויות שונות בתיאום עם הרופאים הרלוונטיים כדי לשרטט תכנית החלמה ושיקום. לא מדובר רק בהרמת טלפון פעם בשבוע כדי לשאול אם צריך עזרה, אלא בדיקה אקטיבית הנוגעת בבדיקה ומעקב אחרי תסמינים נפשיים אפשריים, כגון פוסט טראומה, דיכאון וחרדה ותסמינים גופניים שונים לאיתור מדדים בעייתיים.

התערבות רפואית מוקדמת וקבועה היא זו שתשנה את הגרף לא רק בטווח הקצר, אלא גם תמנע נזקי תחלואה מצטברים בטווח הארוך. מהלך כזה הוא המינימום המוסרי שהיה צריך להתבצע מזמן, ואנחנו קוראות למשרד הבריאות לוודא שאכן כל קופות החולים מקדמות מהלך כזה.

מחקרים מדברים על מספר עצום של חצי מיליון ישראלים שיסבלו מפוסט טראומה בשנים הקרובות. נתון זה מחייב היערכות חדשה של כל אנשי הבריאות והטיפול במדינת ישראל

מעבר לדיון החשוב הנוגע לבני משפחות החטופים, צריך לזכור שמספר האנשים והנשים בישראל המתמודדים עם טראומה באופן ישיר או עקיף עלתה משמעותית. מחקרים מדברים על מספר עצום של חצי מיליון ישראלים שיסבלו מפוסט טראומה בשנים הקרובות. נתון זה מחייב היערכות חדשה של כל אנשי הבריאות והטיפול במדינת ישראל.

צו השעה הוא לימוד עקרונות של טיפול מותאם טראומה ויישום שלו באסכולות השונות כדי למנוע רה-טראומטיזציה וכדי לתת טיפול מיטיב המוביל לריפוי. הטריגרים עלולים להיות רבים מספור, והם נוגעים למרחב הפיזי, לתקשורת וסמנטיקה, למגע ושליטה. מי שלא ילמדו עלולים לגרום נזק מבלי להיות מודעים לכך. מורכבות השעה נוגעת גם בעובדה שהצוותים הרפואיים עצמם חוו טראומות שונות, במהלך טיפול בפצועים למשל, וגם אליהם יש להתייחס ולתת תמיכה בתוך המוסד הרפואי, ולא לשלוח אותם לפסיכולוגים על חשבונם מחוץ לשעות העבודה.

יישום רפואה מותאמת טראומה הופכת מדינה לכזו בה אזרחיה נמצאים במרכז ומקבלים התייחסות משקמת בזמן מלחמה. זו מדינה שאינה עסוקה בסבכים ביורוקרטיים, אלא בהסרת חסמים ויוזמה פרואקטיבית כדי להקל על אזרחיה בכלל, ובפרט עבור אלה שפניהם מוכרים בכל בית, שנלחמים על חיי בני משפחותיהם.

שלושה דיונים התקיימו בוועדת הבריאות בכנסת בסוגיה הזו והעניין הופך לאקוטי. בריאות גופנית ונפשית היא כמו כדור שלג מתגלגל, אם אין התערבויות מוקדמות וטיפול מקיף נגרמים נזקים משמעותיים. זמן רב עבר ללא מתן מענה מספק, כעת חובה לשנות זאת.

מיטל בנשק היא סמנכ"לית "קרן בריאה"; עו"ס יפעת בן דוד דרור היא יו"ר משותפת של הפורום לקידום מערכת בריאות מותאמת טראומה