על המשמר

קומה מינוס 3 בבית החולים התת קרקעי הממוגן ברמב"ם. צילום: דוברות ביה"ח

לומדים מהניסיון

כל המרואיינים עימם שוחחנו דיברו על השפעות מתקפת החמאס בשבעה באוקטובר על ההיערכות כיום. רס"ן גוטמן מדגישה כי הענף שבו היא משרתת לומד את כל ההליכים שבוצעו במהלך המלחמה על מנת להפיק לקחים. "יש תהליך למידה מתמדת שלנו בשיתוף בתי החולים, החל מאירועים גדולים ועד לאירועים קטנים. בעקבות הפקת הלקחים הכנסנו שינויים בתרגול, על מנת להכין את בתי החולים בצורה המיטבית והמקצועית ביותר והוטמעו שינויים לפי הצורך. התרגילים הותאמו לכל בית חולים לפי התנאים הנכונים לו - החל מהמיקום, הגודל, היכולות והמגבלות". לדבריה, קצינים של ענף היערכות בתי חולים בסדיר ובמילואים מגיעים אל בית החולים כדי לתרגל אירועי חירום עם הצוות הרפואי, שכוללים העברת מחלקות לאזורים מוגנים וקליטת נפגעים במקביל למטח טילים.

ומה קורה במצב חירום? "בשעת חירום אמיתית, נפתח חמ"ל מרכזי של מחלקת רפואה בבית החולים שבו נמצא נציג שלנו, שעובד מול אגף מבצעים (אג"ם). בנוסף, יושבים מפקד המכלול, מנהל לחימה, קצין וסמל מבצעים, האחראים על תמונת המצב מבית החולים. מהשלב הזה, התפקיד שלנו הופך להיות ליווי אנשי הצוות והמטופלים - יש נציגים שלנו בכל בית חולים בארץ".

בשלב הבא, גורמי פיקוד העורף הרלוונטיים מקבלים את תמונות המצב של כל בית חולים בשעת חירום, והמטופלים ואנשי הצוות עוברים למרחבים המוגנים על פי מנגנון מסודר. "לכל אחד יש מיפוי של המחלקות - מה מוגן ומה לא מוגן", היא מסבירה. "בבית חולים אחד, לדוגמה, יש בית חולים תת קרקעי אליו מעבירים את כל המחלקות, ובבית חולים אחר יש חדרים מוגנים. אנו מכוונים אותם לאן להגיע, בזמן הקצר ביותר".

מיפוי מבוסס טכנולוגיה

כדי שמחלקת רפואה בפיקוד העורף תדע להדריך את בתי החולים בנושא המיגון, הם עובדים בשיתוף פעולה עם ענף פרויקטים בפיקוד העורף ובעזרת אפליקציה הם יודעים בדיוק מהו המקום המוגן ביותר באותו בית חולים.

"בתוך האפליקציה, כל חלל מסומן באחד מארבעה צבעים שונים", מסביר סא"ל יונתן, רע"ן פרויקטים בפקע"ר. "הסיווג הוא על פי ארבע רמות שונות: אדום, כתום, צהוב וירוק, שמרמזים על ההבדלים במיגון החדרים".

בעזרת האפליקציה, מחלקת רפואה תקבל את תמונת המצב של כל בתי החולים וכך תדע להדריך את אנשיה כיצד לפעול בשעת חירום. "האפליקציה יוצרת שכבה דיגיטלית, שגם עתידה לשרת במקרה חירום את צוות בתי החולים", מסביר סא"ל יונתן, "האפליקציה, החמ"ל והחיילים שמדריכים בבתי החולים מבטיחים שבתי החולים ימשיכו לעבוד בעת חירום בצורה בטוחה וממוגנת".

בד בבד עם ההיערכות השיטתית, מעצם טבעם מצבי חירום הם בלתי צפויים, כפי שאומר עראידה מהמרכז הרפואי צפון. "אחד הדברים שלמדנו מהשבעה באוקטובר הוא שהמציאות מכתיבה וזה אומר שכל הכנה, ככל שתהיה, לא יכולה לכסות על כל המצבים. יש לנו מנחת מאושר, כשיר ובשימוש גם בשגרה. במצב שנידרש, נקלוט נפגעים ככל שניתן בהתאם לכוח האדם וליכולות ונשתדל לתת את המענה הטוב ביותר. במידת הצורך, נבצע ויסות שניוני בהתאם להנחיות".

צפוני וצפוני יותר

"תרחיש אי בודד שעליו אנו מדברים מתייחס לבתי החולים בקו הקדמי, כלומר בתי החולים זיו ונהריה", אומר פרופ' סלמאן זרקא, מנהל המרכז הרפואי זיו בצפת. "את מחיר המלחמה בדרום משלמים בתי החולים ברזילי וסורוקה, ובצפון – 'זיו' ו'נהריה'. הירידה בפעילות מתבטאת גם בכך שההכנסות שלנו ירדו, זאת בשעה שבבתי החולים הקרובים לנו יש עלייה בפעילות ובהכנסות".

מסוק צבאי מפנה פצועים מהמרכז הרפואי זיו בצפת, לאחר שנפצעו מוקדם יותר מטיל ששיגר ארגון הטרור חיזבאללה לבסיס צבאי בצפת, 14 בפברואר 2024. צילום: אייל מרגולין/ פלאש90

בהתייחסות לתרחישים המדוברים אומר פרופ' זרקא: "תרחיש אי בודד, של קושי לפנות לאחור וקושי לקבל תספוקת, מטריד אותי. זה מצב לא פשוט ומורכב שחשוב להתכונן אליו. ההיערכות היא לרציפות תפקודית, להחזיק מלאים - סולר, מים אנרגיה - למספר ימים, ובמקביל להיערך למצב שבית החולים יצטרך לטפל בכל סוגי הפציעה, תוך שהוא עובד כמו בשגרה. לתרחיש עלטה נערכנו כך שנוכל לאפשר עבודה במשך ימים מבלי לקבל תספוקת מבחוץ וזאת בעזרת מערכות הגנרציה שלנו".

היערכות דומה ניכרת גם במרכז הרפואי לגליל בנהריה, בית חולים בקו עימות הקרוב ביותר לגבול. בהתאם לכך, בבית החולים מאות מיטות ממוגנות בנוסף לכ-800 מיטות מעל לקרקע. "אנו מתפקדים בפועל כמרכז טראומה על-אזורי מזה זמן רב. בשנים האחרונות, לאור תרחיש הייחוס של חזית צפונית, בית החולים נערך באמצעות תרגולים ואף היה שותף פעיל לכתיבת הפק"ל הלאומי לוויסות שניוני", מסביר ד"ר צבי שלג, סגן מנהל המרכז הרפואי לגליל, אחראי תחום חירום ומוביל תכנית החדשנות של בית החולים.

"בשנה וחצי שלפני המלחמה ערכנו שני תרגילים לאומיים נפרדים, עם שני מרכזי-על שונים, בשיתוף חמ"ל אשפוז של משרד הבריאות, האגף לשעת חירום, פיקוד העורף, מד"א וגורמי בריאות וחירום נוספים, לוויסות של עשרות מטופלים מתוך בית החולים לפי תרחיש הייחוס. החל מהשבעה באוקטובר ירדנו באופן סדור למרחבים מוגנים ומזה תשעה חודשים שאנו מטפלים באוכלוסיה ובחיילים פצועים מהלחימה בחזית הצפונית.

העברת מאושפזים במרכז הרפואי לגליל בנהריה. צילום ארכיון: רוני אלברט

"אני לא מכיר מרכז בארץ ובעולם המתפקד תקופה ארוכה כל כך במרחבים מוגנים", אומר ד"ר שלג. "המשמעות היא שמאז השבעה באוקטובר רכשנו ניסיון תרגולי וניסיון מבצעי קליני אדיר. הוספנו מתחמי טיפול, הגברנו תשתיות, בנינו מערכת שליטה ובקרה דיגיטלית לאיתור צווארי בקבוק לניהול בית החולים בחירום, מערכת שמאפשרת לנו ניהול אר"ן, ויסות שניוני מאסיבי, קבלה של תמונת מצב כוח אדם, תמונת מצב מנות דם, דשבורד לוגיסטי וצרכים רבים נוספים".

לדבריו, "תרחיש בית חולים אי בודד, במשמעות של ניתוק בית החולים מצירי ההגעה אליו, הוא בעיני אירוע זמני. כשיש צורך כזה, גם במד"א שמים שכפ"ץ וקסדות ויוצאים לטפל. חילוץ תחת אש הפך מאז השבעה באוקטובר לחלק משגרת הלחימה. מעבר לכך, אני מאמין שתהיינה הפוגות שיאפשרו תמיכה לוגיסטית".

בינתיים מתמגנים

כזכור, בתי החולים המשיכו לתפקד גם כשניחתו טילים לעומק הצפון במלחמת לבנון השנייה ומיגון הפך לאחד הכלים החשובים בהכנה למלחמה. מיגונם של בתי החולים הוא נושא שנמצא באחריות משרד הבריאות, ופיקוד העורף נותן את המענה ההנדסי כמעטפת.

בבתי החולים הצפוניים התמגנות כנגד טילים אינה נושא חדש. כך למשל, בקריה הרפואית רמב"ם, מלבד בית החולים התת קרקעי שבו שתי קומות ממוגנות, גם המיון, חדרי הניתוח, מחלקת טיפול נמרץ וכן הפגייה ומיון ילדים, כולם ממוגנים. ברמב"ם מציינים כי בית החולים התת קרקעי נבנה מתוך חשיבה על תסריט אי בודד עם אשרות ייצור חשמל, מים וגזים רפואיים. רוב המיטות שמתאימות לקלוט חולים ומטופלים כבר הוצבו בקומות הממוגנות בבית החולים התת קרקעי.

ד"ר ממן, מנהל בית החולים העמק, מתאר: "בתרחיש של מטר טילים נזדקק למתחמים ממוגנים באופן מלא, ולכן הכפלנו את כמות האתרים הממוגנים אצלנו. עברנו מחלקה-מחלקה ומיפינו את הצרכים. המיון ברובו ממוגן ויאפשר המשך עבודה סדירה, וכך גם מכון הדימות שבתוך המיון. חדרי הלידה ממוגנים לחלוטין וכך גם הפגייה. בנובמבר פתחנו חמ"ל שנמצא בחניון בקומה מינוס 1, חמ"ל ממוגן ובו אמצעי שליטה ובקרה על כל מערך בתי החולים, כולל אפשרות לעבוד במכלולים, מכלול למשאבי אנוש, לדוברות, למינהלת סיעוד ולכוחות חבירים כמו מד"א וגדוד רפואה, עם אמצעי תקשורת מתקדמים. החמ"ל הזה, שהוא אחד המתקדמים בארץ, הוקם בזכות תרומה של קרן הידידות.

"בתחילת המלחמה היו לנו 150 עמדות טיפול ממוגנות ועכשיו יש 300. בקרוב נחנוך את בית החולים האונקולוגי בית שולמית. את החניון התת קרקעי שלו, שהיה מיועד במקור למרחב ממוגן לאונקולוגיה, הרחבנו משמעותית ופרסנו בו 50 מיטות, מוניטורים, תחנת אחיות וכל מה שצריך להפעלה מלאה של שתי מחלקות פנימיות. בתחילת נובמבר אנו אמורים להפעיל עשרה חדרי ניתוח חדשים ממוגנים מלא, שבתרחיש של טילים, שאנו מקווים שלא יקרה, ישמשו אותנו".

מתחם תת קרקעי ממוגן בבית החולים העמק. צילום דוברות ביה"ח

לדברי ד"ר ממן, המתחם הוצג בפני בכירי משרד הבריאות בתחילת המלחמה, שהתרשמו מאד והקצו לבית החולים תקציב נוסף להקמת מתחם דומה של 100 מיטות נוספות בקומה מינוס שתיים בבניין. "שם הקמנו תשתיות לשהייה ממושכת, כולל למונשמים ועשר עמדות דיאליזה. כך שבתוך תשעה חודשים בעצם הכפלנו את מספר המיטות הממוגנות, המהוות 45% מכלל המיטות של בית החולים".

מיגון מעסיק גם את המרכז הרפואי צפון, כפי שמסביר עראידה, מרכז תחום שעת חירום: "שתי תחנות החשמל שלנו כוללות גנרציה וממוגנות בשגרה. בשנה האחרונה מיגנו תשתיות חיוניות בהתאם לסקרי המיגון שבוצעו ובנוסף, חלק מתשתיות המרכז הרפואי במחלקות האשפוז ממוגנות בשגרה, בין השאר חדרי הלידה, הפגייה, המלר"ד, הדיאליזה, חדרי הניתוח ומחלקת טיפול נמרץ עם 12 מיטות ממוגנות. אם נידרש להעביר מטופלים למרחבים מוגנים נדע לעשות כן. יש לנו מתחם אשפוז ממוגן תת קרקעי ובתקופת מלחמה עושים רידוד מטופלים ומעבירים את שאר המטופלים למתחם הזה". 

רידוד והעברת מטופלים מקווים קדמיים

כחלק מההכנות לתרחישי מלחמה, לכל בית חולים נוהל לרידוד מאושפזים, כלומר העברה מקוים קדמיים ופינוי לאזורים פנימיים בארץ, על מנת שיוכלו להתפנות לקליטת פצועים מהחזית. רס"ן גוטמן מציינת כי כיום אין רידוד של חולים, אך לכל בית חולים יש רשימה של בתי חולים אליהם הוא אמור להעביר מאושפזים. "בתי החולים מקבלים הכנה  לתרחישי קצה ולקליטה מסיבית של פצועים על מנת שיהיו להם כל הכלים במקרה הצורך".

במרכז הרפואי צפון חלק ממחלקות בית החולים דווקא תגברו פעילות. "באזור שלנו קולטים מפונים וכן מגבים מרפאות שנסגרו", מסביר עראידה. "כך למשל, מחלקת דיאליזה אצלנו, שממוגנת בשגרה, מספקת כעת שירות למספר גדול יותר של מטופלים ופועלת יותר שעות. גם בשיקום לב תוגברה הפעילות כדי לתת מענה למספר המטופלים שגדל".

המרכז הרפואי העמק שליד טבריה הוא חלק ממערך הרידוד של בתי החולים הצפוניים. "כמו לכל בית חולים, גם פה יש תכנית סדורה לעצירת פעילות לא דחופה כדי לפנות כוח אדם ומשאבים, כך שבמידת הצורך ניתן יהיה לרכז את כל הפעילות במיטות הממוגנות. מאז שבעה באוקטובר אנחנו קולטים מדי שבוע מספר מטופלים מבתי החולים הצפוניים שבקו העימות", אומר ד"ר ממן. "במתאר של מלחמה אנחנו מתורגלים לקצר את זמן האשפוז ולרכז רק בדיקות חיוניות ומצילות חיים. יש כמה מעגלים שמופעלים במצבים כאלה, ובין השאר מתאמים עם הקהילה העברה של מטופלים להמשך טיפול, מזרזים העברת חולים שמיועדים לעבור למוסדות גריאטריים, משחררים יולדות ודוחים בירורים לא דחופים".

במרכז הרפואי גליל בנהריה לקחו את זה צעד קדימה. מאז השבעה באוקטובר הוקמה בבית החולים מחלקת פינוי פעילה, שיוצרת תמונה דיגיטלית באמצעות איסוף מידע והעברתו לחמ"ל אשפוז לאומי על בסיס יומי.

ציוד לשלושה ימים לפחות

בתי החולים בצפון נערכים למצב שבו ינותקו משירותי אספקה חיוניים. "משרד הבריאות הוא זה שנותן את המענה הלוגיסטי והרפואי, כולל אספקה לבתי החולים הרלוונטיים עם ציוד כמו מזון, כביסה וציוד רפואי, על מנת שיוכלו לתפקד במספר הימים שנקבע במידה שלא תוכל להגיע אספקה", מסבירה רס"ן גוטמן.

בתי החולים הצפוניים מצטיידים, כל אחד בהתאם לצרכיו. "הציוד עצמו אינו שונה בתכלית, אך אנו דואגים למלאים כמו גם לכמות מספקת של סולר להפעלת גנרטורים. בנוסף הכנסנו מיגוניות, כי בית החולים משתרע על פני שטח עצום של 250 דונם", אומר מנהל בית החולים העמק, ד"ר ממן. "היות שחדרי הצנתורים שלנו לא ממוגנים, רכשנו ניידת יקרה שעלותה עומדת על כשני מיליון שקל, שניתן לנייד אותה לחדרי הניתוח כדי להמשיך ולבצע צנתורים דחופים".

במרכז הרפואי לגליל נבנו מנחתים נוספים ותוגברו היכולות הלוגיסטיות לאורך נשימה לפי תרחיש הייחוס. "האמצעים הלוגיסטיים הממוגנים היו לפני השבעה באוקטובר, אך תוגברו בהתאם", אומר ד"ר שלג.

פינוי פצועים, מנחת מסוקים. צילום ארכיון: נתי שוחט/ פלאש 90

אתגרים ייחודיים

במרכז רפואי אחד מתמודדים עם נושאים שקשורים לכוח אדם. באחר, אלה הם התנאים הגיאוגרפים המאתגרים בכוננות לשעת חירום. "סוגיית הנתק שנובע מהתלות בצירי התנועה בתרחיש אי בודד הופכת למשמעותית אף יותר בגלל המיקום ההררי של בית החולים זיו", אומר פרופ' זרקא. "המיקום הוא נושא קריטי. במלחמת לבנון השנייה הייתי סא"ל בפיקוד הצפון ואז לא יכולנו לפנות בשעות היום את הפצועים ששכבו שבעה קילומטר מהגבול. בשעות היום שמרנו עליהם ורק בשעות הלילה היינו מפנים, לכן הכי הרבה צל"שים במלחמת לבנון השנייה הוענקו לרופאים ולפרמדיקים ששמרו על הפצועים ביום ופינו אותם בלילה.

"אנחנו כבר נמצאים בימי קרב, כשחלק מהירי מייצר שריפות בצירים", אומר פרופ' זרקא. "לפני שלושה שבועות, צומת עמיעד נסגר בשל שריפה וזה מכביד עוד יותר על הגעת מטופלים או צוות. סוגיית המיקום הופכת אף יותר אקוטית מבחינתי כשאני חושב על כך שמלחמה יכולה לפרוץ כמלחמת פתע שתפרוץ בלילה למשל, כמו שהיה באסון מירון שהיה צורך להביא את הצוותים לבית החולים בלילה. לכן, אני נערך לתרחיש קיצון, למשל שמלחמה עלולה לפרוץ לפתע במשמרת ערב ולא כמצב הדרגתי שבו עוברים למשמרות של 12 שעות. הצורך להביא כוח אדם לעבודה בבית החולים הופך בתרחיש כזה לאתגר מבחינתי. זו הסוגיה המטרידה ביותר".

המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים זיו בצפת. בית החולים יתוגבר בצוותים רפואיים מהמרכז. צילום: דוד כהן/ פלאש 90

אתגר נוסף שמציף פרופ' זרקא עוסק בצוותים מיומנים לטיפול בפציעות מסוג נוירוכירורגיה. "כיום מד"א מפנה פצועי ראש לרמב"ם או ל'שיבא', אלא אם מצבם לא יציב, אז מביאים אותם ל'זיו' כדי שנייצב אותם בטרם העברה לטיפול. בזמן מלחמה יביאו פצועים כאלה אלינו, ותסריט כזה, לצד שמירה על רציפות תפקודית ואחזקה, מחייב אותי להיות מוכן עם כוח אדם".

על מנת להשלים את היכולת לטיפול בפצועים מורכבים, הוחלט לאחרונה להפוך את בתי החולים זיו בצפון וברזילי בדרום למרכזי-על בתחומי הנוירוכירורגיה וכירורגיית חזה. "אם חלילה תפרוץ מחר מלחמה, אמור להגיע צוות מנהריה לתגבר במענים בתחום הנוירוכירורגיה, וככל שיהיה צורך, יגיעו צוותים מתחום זה גם מ'שיבא'. גם בתחום כירורגיית חזה יגיעו לתגבר צוותים שכוללים כירורגים, מרדימים ואחיות חדר ניתוח מ'שיבא'. בשבוע שעבר הגיע צוות מ'שיבא' לערוך היכרות והתהליכים הללו התקיימו וימשיכו להתקיים", מספר זרקא.

לדברי ד"ר ממן, התרחיש המאתגר ביותר יהיה  זה שבו הכל קורה יחד: פגיעה בחשמל, צירים חסומים, כוח אדם שלא יכול להיכנס ולצאת או כוח אדם מגויס או בני ובנות זוג מגויסים וכמובן, תהליך שנמשך לאורך ימים רבים.

"למדנו אחרי השבעה באוקטובר שאי אפשר לחזות את כל התרחישים, אך אנו מביאים אפשרויות שונות בחשבון, כמו צוותים רפואיים מגויסים או צירים חסומים. יש לנו מנחת מסוקים, בשבוע שעבר קיבלנו ממנו נפגעים מהפעילות הצבאית בג'נין. המנחת פעיל ומוסדר כדי שנוכל להיות עורף גם לנפגעים מאזור הצפון המגיעים באופן רכוב או מוסק. במצבים אחרים נעשים הערכות ותיאום מול משרד הבריאות לתהליך הוויסות, כמה ניתן לקלוט והאם אפשר להיות בית חולים ממיין או מפנה".

מתנדבים, חופשות וכוח אדם

היערכות של כוח אדם למצב חירום פירושה חשיבה מחוץ לקופסא. בבתי החולים מאמצים אסטרטגיות שנועדו לסייע לקושי במצבת כוח האדם. "אנו שייכים לרשת 'כללית', כך שבמצב מצוקה יש עזרה הדדית", מציין ד"ר ממן. "בשבעה באוקטובר, ברגע שהבנו את גודל האירוע, יצא צוות רופאים ואחים שלנו ל'סורוקה' לסייע. אם עיקר המצוקה יהיה באזור זה, אני מאמין שצוותים יגיעו לאזור לסייע. בינתיים לא צמצמנו חופשות אך ביקשנו מכל יחידה לוודא שהמחלקה תוכל לשמור על רציפות. אני מניח שאם יהיה צורך, תתקבל החלטה ברמה לאומית למשמרות של 12 שעות. בנוסף, יש לנו מערך של מתנדבים ובמידת הצורך, סטודנטים לרפואה מהטכניון שלא גויסו יבואו לפה לעזור. כמו כן, חיל רפואה שולח לנו פלוגה שעוזרת - כך גם היה בשבעה באוקטובר. הם הגיעו ומילאו את מקומם של חלק מהצוותים שאינם רופאים".

רופאים מסייעים מהארץ ומהעולם - זו העתודה שאיתה עובדים במרכז הרפואי לגליל, כפי שמסביר ד"ר שלג: "בחסות משרד הבריאות וחטיבת בתי החולים הממשלתיים יש לנו הסכמים עם מספר בתי חולים לתגבור כוח אדם בתחומים הנדרשים במקרה של מערכה ממושכת. כמו כן, ישנו מאמץ נוסף של עשרות רופאים בכירים מחו"ל שכבר עבדו שבועות ארוכים בבית החולים מאז השבעה באוקטובר, מכירים את התרגולות ואת הצוותים, נמצאים בקשר שבועי איתנו וצפויים להגיע לפי דרישה".

גם במרכז הרפואי צפון לא הגבילו חופשות אך הדריכו את הצוותים להגביר ערנות ולהיות זמינים במידת הצורך. "אנו עובדים מול מספר מקורות של כוח אדם, גופים שיסייעו אם יידרש, בין אם מדובר במתנדבים שמשולבים בזמן חירום בעבודת בית החולים ויחידה צבאית של פיקוד העורף, שעימה אנו בקשר תמידי", מתאר עראידה. "בחודשים הראשונים לאחר השבעה באוקטובר גויסה היחידה לעזרתנו ואנשיה עזרו מאוד בפעילות ההכנה של המרכז הרפואי".

הפקטור החשוב ביותר

"נושא כוח האדם הוא לטעמי החשוב ביותר, במיוחד לאור עניין החבירה לבית החולים שמיקומו על הר, מה שיכול לייצר אתגר לצוותים", אומר פרופ' זרקא. "לפני שבוע הפצתי בקרב העובדים מכתב שבו אני קורא להם להיות ערוכים, שאם ייווצר מצב של נתק תקשורת, שיבואו, גם אם לא התקבלה קריאה מבית החולים. אין לי ספק שכולם יגיעו כי זו המשימה שלנו וכולנו כאן כדי להציל חיים".

ד"ר שלג מהמרכז הרפואי לגליל בנהריה רואה את החוסן של הצוותים כדבר המהותי ביותר בהיערכות. בתשובה לשאלה מה הוא התרחיש הקיצוני ביותר הוא אומר: "אני לא מכיר בית חולים עם ניסיון כאי בודד, אבל גם לא ראיתי מרכזים רפואיים שערוכים לתרחיש ייחוס קיצוני מבחינה תשתיתית, תרגולת וניסיון, כפי שאני מרגיש שיש אצלנו.

"בסופו של דבר", מסכם ד"ר שלג, "הכל נופל וקם על החוסן של הצוות. מזה תשעה חודשים אנו מטפלים מתחת לקרקע, חלק מהצוות במילואים, מאות מעובדי בית החולים מפונים עם משפחותיהם ואני מרגיש שהחוסן של הצוותים והמוכנות שלהם הוא הפקטור החשוב ביותר. הצוותים מוכנים לא פחות מהלוחמים שלנו ורוח הנכונות להתגייס למאמץ ניכרת בכל יום. אם כבר אי בודד, אז אי של תקווה, ניסיון וחוסן".