מהו ריכוז החמצן המיטבי להחייאה ראשונית של פגים?

שימוש בריכוז חמצן גבוה בהחייאת פגים שנולדו לפני שבוע 32 להריון עשוי להפחית דרמטית (עד כמחצית) את שיעורי התמותה. כך עולה ממחקר שתוצאותיו מנוגדות להמלצות הטיפול הנוכחיות, לשימוש בריכוז חמצן התחלתי נמוך. ממצאי המחקר, שהתקבלו בסקירה שיטתית ומטא-אנליזה של נתונים אישיים, פורסמו בשבוע שעבר בכתב העת JAMA Pediatrics.

המחקר בחן את ההשפעה של ריכוזי חמצן שונים בהחייאה ראשונית על תמותה, תחלואה חמורה ורוויית חמצן בדם בקרב פגים שנולדו לפני שבוע 32 להריון. החוקרים ניתחו נתונים מ-12 מחקרים קליניים אקראיים שכללו 1,055 תינוקות, תוך שימוש במטא-אנליזה של רשת נתונים אישיים ממחקרים שנערכו בין השנים 2005-2019.

מניתוח הנתונים עלה כי החייאה עם ריכוז חמצן התחלתי גבוה (90% ומעלה) היתה קשורה להפחתה משמעותית בתמותה בהשוואה לריכוז חמצן נמוך (30% ומטה) ולריכוז חמצן בינוני (50%-65%).

לריכוז חמצן גבוה היתה הסתברות של 97% להיות היעיל ביותר בהפחתת תמותה. בהחייאה עם ריכוז חמצן התחלתי של 90% ומעלה, יחס הסיכויים לתמותה היה 0.45, אם כי ברמת ודאות נמוכה. בהשוואה לריכוז חמצן בינוני של 50%-65%, ריכוז חמצן גבוה הראה יחס סיכויים של 0.34, אך ברמת ודאות נמוכה מאוד.

ממצאים אלה מטילים ספק בהמלצות הטיפול הנוכחיות לשימוש בריכוז חמצן התחלתי נמוך יותר. עם זאת, חשוב לציין כי ההשפעות על תחלואות אחרות היו לא חד-משמעיות.

ד"ר ג'יימס סוטירופולוס מאוניברסיטת סידני, החוקר הראשי, הדגיש כי בעוד שהשימוש בריכוז חמצן נמוך יותר בהחייאה הוכח כמפחית תמותה בתינוקות שנולדו במועד או קרוב למועד, ההשפעה על פגים שנולדו מוקדם מאוד היתה עד כה לא ברורה. "המחקר שלנו מספק ראיות חדשות ומשמעותיות שעשויות לשנות את הפרקטיקה הקלינית בטיפול בפגים", אמר.

פרופ' מרים כהן, מומחית בטיפול נמרץ ביילוד, שלא היתה מעורבת במחקר, אמרה כי "תוצאות אלו מעלות שאלות חשובות לגבי הפרוטוקולים הנוכחיים להחייאת פגים. עם זאת, חשוב לזכור כי רמת הוודאות של הממצאים היא נמוכה ונדרשים מחקרים נוספים כדי לאשש את התוצאות ולהבין את ההשלכות ארוכות הטווח של שימוש בריכוזי חמצן גבוהים".

החוקרים מדגישים כי בעוד שהממצאים מצביעים על יתרון אפשרי לשימוש בריכוז חמצן גבוה, יש צורך במחקר נוסף כדי לקבוע את הפרוטוקול האופטימלי להחייאת פגים שנולדו לפני שבוע 32 להריון. הם קוראים לביצוע מחקרים קליניים גדולים יותר שיבחנו לא רק את שיעורי התמותה, אלא גם את ההשפעות ארוכות הטווח על התפתחות נוירולוגית ותפקודי ריאה.