במחקר רטרוספקטיבי שממצאיו פורסמו בכתב העת Journal of Pediatric Gastroenterology and Nutrition, החוקרים ביקשו לבחון את ההשפעה של מינון תרופתי על שיעורי האירדיקציה של הליקובקטר פילורי בילדים.
עוד בעניין דומה
החוקרים העריכו חולים עם עדות היסטולוגית להליקובקטר פילורי בשני מרכזי טיפול שלישוניים בניו אינגלנד. חולים שלא טופלו או אלה ללא נתונים על אירדיקצית המחלה לא נכללו במחקר. החוקרים השוו את שיעורי האירדיקציה בין חולים שקיבלו את הטיפול המותאם עבורם מבחינת מינונים ותדירות ומשך הטיפול, לבין חולים שלא טופלו לפי המלצות אלה.
סך הכל, נכללו 144 חולים. שיעור האירדיקציה הכולל היה 73.6% (106/144). משך הטיפול של כל החולים היה 14 ימים. תוצאות המחקר הדגימו שיעור גבוה של מינון לא תקין על בסיס משקל: מעכב משאבת פרוטונים (PPI) 31.2% (45/144), אמוקסיצילין 31.7% (39/123), מטרונידזול (MET) (12/62) 19.4%, קלריתרמיצין (CLA) 23.9% (22/70), טטרציקלין 50% (6/12), וביסמוט 26.1% (6/23). החוקרים ראו כי כאשר החולים קיבלו PPI במינון הנכון לפי משקל הילד, השיעור של אירדיקציה היה 78.8% לעומת 62.2% במינון לא אופטימלי (p = 0.036, יחס סיכויים: 2.26, רווח בר סמך: 1.04-4.87). כאשר אמוקסיצילין ניתן במינון הנכון לפי משקל, הושגה אירדיקציה מוצלחת ב-81% לעומת 53.8% בלבד במינון הלא נכון (p = 0.002; יחס סיכויים: 3.64, רווח בר סמך: 1.58-8.37). עם זאת, לא הייתה השפעה מובהקת סטטיסטית על שיעורי האירדיקציה עם מינון לא תקין לחלק מהתרופות כולל MET, CLA, טטרציקלין או ביסמוט.
לסיכום, מינון נכון של אמוקסיצילין ו-PPI על בסיס משקל חשוב לאירדיקציה מוצלחת של הליקובקטר פילורי בקרב ילדים באזור ניו אינגלנד.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
