במחקר רטרוספקטיבי, החוקרים העריכו את היעילות של טיפולים אנטי-ויראליים לקורונה (COVID-19( וזיהו גורמי סיכון למחלות קשות בקרב מושתלי כליה במהלך התקופה שנשלטת על ידי תת-וריאנטים של נגיף האומיקרון (Omicron).
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 65 מושתלי כליה, מקרים קלים קיבלו מולנופיראוויר (molnupiravir) פומי כטיפול אמבולטורי, בעוד שמקרים בינוניים עד קריטיים קיבלו רמדסיביר (remdesivir) תוך ורידי כטיפול באשפוז. החוקרים בחנו גם את ההפסקה של מיקופנולט מופטיל (mycophenolate mofetil) לטובת אוורולימוס (everolimus), תוך התמקדות בתזמון ובסוג הטיפול האנטי-ויראלי ביחס לדמוגרפיה של המטופל כמו גיל, נוכחות של סוכרת ומשקל גוף.
מתוצאות המחקר עולה כי מבין 65 המקרים, 57 טופלו במולנופיראוויר, מתוכם 49 (86%) השתפרו ו-8 (14%) החמירו. בקבוצה שקיבלה רמדסיביר, 14 מתוך 16 מקרים (87%) הראו שיפור, בעוד ש-2 (13%) החמירו, 17 (26%) נזקקו לאשפוז ולא נצפו מקרי תמותה. השוואות של הקבוצה הקשה/הקריטית (n = 10) עם הקבוצה הקלה/מתונה (n = 55) הראו שלקבוצה הקשה/קריטית היה גיל חציוני גבוה יותר באופן מובהק (64 לעומת 53 שנים, בהתאמה, p = 0.0252), שכיחות של סוכרת (70% לעומת 22%, בהתאמה, p = 0.0047) ועודף משקל/השמנה (40% לעומת 11%, בהתאמה; p = 0.0393), כמו גם זמן חציוני ארוך יותר משמעותית מהופעת הסימפטומים ועד לתחילת הטיפול האנטי-ויראלי (3 ימים לעומת יום אחד, בהתאמה, p = 0.0026). ניתוח רב-משתני הראה שזמן ארוך יותר מהופעת הסימפטומים ועד לטיפול אנטי-ויראלי ראשוני היה גורם סיכון בלתי תלוי למחלת קורונה חמורה (יחס סיכויים 1.625, רווח בר סמך 95%, 1.081-2.441, p=0.0196).
החוקרים סיכמו כי התחלה מהירה של טיפול אנטי-ויראלי חיונית להפחתת הסיכון למחלת קורונה חמורה בקרב מושתלי כליה, והדגישו את החשיבות של התערבות בזמן עבור אוכלוסייה פגיעה זו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות