מטרת החוקרים הייתה להעריך את חלוקת עומס הסרטן השארי (residual cancer burden-RCB) ושרידות ללא אירועים (events free survival-EFS) בקטגוריות RCB לפי קבוצת הטיפול.
עוד בעניין דומה
במחקר ה-Keynote-522 הודגמו שיפורים מובהקים סטטיסטית בתגובה מלאה פתולוגית (pathologic complete response-PCR) עם פמברוליזומאב ניאו-אדג'ובנטי בתוספת כימותרפיה ושרידות ללא אירועים עם פמברוליזומאב ניאו-אדג'ובנטי בתוספת כימותרפיה, העוקבים אחר פמברוליזומב בחולים עם סיכון גבוה ו-TNBC בשלב מוקדם. מחקרים קודמים הראו את הערך הפרוגנוסטי של מדד ה-RCB כדי לכמת את מידת המחלה הנותרת לאחר כימותרפיה ניאו-אדג'ובנטית.
במחקר הוכללו 1,174 חולים עם שלב T1C/N1-2 או T2-4/N0-2 TNBC שחולקו באופן אקראי ביחס של 2: 1 ל-200 מ"ג פמברוליזומאב או אינבו כל 3 שבועות שניתנו עם ארבעה מחזורים של פקליטקסל + קרבופלטין, ואחריהם ארבעה מחזורי דוקסורוביצין או ציקלופוספמיד + אפירוביצין. לאחר הניתוח, המטופלים קיבלו פמברוליזומאב או אינבו במשך תשעה מחזורים או עד הישנות או רעילות. תוצאים עיקריים הם PCR ו-EFS.י RCB הוא תוצא מוגדר מראש. הקשר בין EFS ל-RCB הוערך באמצעות מודל רגרסיה של COX.
תוצאות המחקר הדגימו שפמברוליזומאב העביר חולים לקטגוריות RCB נמוכות יותר בכל הספקטרום בהשוואה לאינבו. היו יותר חולים בקבוצת פמברוליזומאב עם RCB-0י(PCR), ופחות חולים בקבוצת פמברוליזומאב עם RCB-1,יRCB-2 ו-RCB-3. יחסי הסיכון המתאימים (רווח בר-סמך 95%) עבור EFS היו 0.70 (0.38-1.31), 0.92 (0.39-2.20), 0.52 (0.32-0.82) ו-1.24 (0.69-2.23). אירועי ה-EFS הראשונים הנפוצים ביותר היו הישנות רחוקה, כאשר פחות בקבוצת פמברוליזומאב בכל קטגוריות ה-RCB. בקרב חולים עם RCB-0/1, יותר ממחצית [21/38 (55.3%)] מכל האירועים היו הישנות של מערכת העצבים המרכזית, עם 13/22 (59.1%) בקבוצת פמברוליזומאב ו-8/16 (50.0%) בקבוצת האינבו.
החוקרים הסיקו כי תוספת של פמברוליזומאב לכימותרפיה הביאה לפחות אירועי EFS בקטגוריות RCB-0,יRCB-1 ו-RCB-2, עם היתרון הגדול ביותר ב-RCB-2. ממצאים אלו מדגימים כי פמברוליזומאב לא רק העלה את שיעורי ה-PCR, אלא גם שיפר את ה-EFS בקרב מרבית החולים שלא הייתה להם PCR.
מקור: