בעבר ראו כי למבוגרים עם מוגבלות התפתחותית יש לרוב פחות גישה לשירותי בריאות מינית ורבייה מאשר למבוגרים ללא מוגבלויות אלו. עם זאת, מעט ידוע על האופן שבו מתבגרים עם מוגבלות התפתחותית, כולל אוטיזם, ניגשים לשירותים אלו.
עוד בעניין דומה
במחקר עוקבה שממצאיו פורסמו בכתב העת American Journal of Obstetrics and Gynecology, מטרת החוקרים הייתה לאפיין את השימוש בשירותי בריאות מינית ורבייה בקרב מתבגרים עם אוטיזם ובעלי מוגבלויות התפתחותיות אחרות בהשוואה למתבגרים עם התפתחות טיפוסית.
החוקרים אספו מידע על מדגם של מתבגרים שהיו רשומים באופן עקבי בתוכנית של Permanente Northern California, מערכת בריאות משולבת, מגיל 14 עד 18 שנים. במדגם האנליטי הסופי נכללו 700 מתבגרים עם אוטיזם, 836 מתבגרים עם מוגבלויות התפתחותיות אחרות, ו-2187 מתבגרים ללא מוגבלות שפנו לטיפול בין 2000 ל-2017. באמצעות רישום הבריאות האלקטרוני, החוקרים השיגו מידע על מצבי הווסת, טיפול על ידי רופאי נשים, ומרשמים של אמצעי מניעה הורמונליים. החוקרים השוו את השימוש בשירותי בריאות בין הקבוצות באמצעות מבחני כי בריבוע ויחסי סיכון המותאמים לערפלנים שנאמדו באמצעות רגרסיה של Poisson.
תוצאות המחקר הדגימו כי מתבגרים עם אוטיזם ובעלי מוגבלויות התפתחותיות אחרות היו בסבירות גבוהה יותר ללקות באבחנות של הפרעות מחזור, תסמונת שחלות פוליציסטיות ותסמונת קדם-וסתית מאשר מתבגרים בריאים. שתי הקבוצות הללו גם היו בסבירות נמוכה יותר מבני גילם המתפתחים בדרך כלל לבקר אצל רופא/ת נשים או להשתמש בכל צורה של אמצעי מניעה הורמונליים, כולל אמצעי מניעה אוראליים, שתלים הורמונליים והתקנים תוך רחמיים. בנוסף, החוקרים ראו כי מתבגרים בכל 3 הקבוצות פנו לרוב לרופאי משפחה לקבלת אמצעי מניעה הורמונליים ורק אחריכן לרופא/ת נשים.
לסיכום, מתבגרים עם אוטיזם ובעלי מוגבלויות התפתחותיות אחרות נוטים פחות מבני גילם הבריאים לבקר את רופא/ת הנשים ולהשתמש באמצעי מניעה הורמונליים, מה שמצביע על פערי טיפול אפשריים שעלולים להימשך בבגרות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
