אנדומטריוזיס ובריאות הנפש: מחקר עוקבה מבוסס אוכלוסיה

במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת American Journal of Obstetrics and Gynecology, החוקרים ביקשו להעריך את הקשר בין אנדומטריוזיס לבין הסיכון למחלות בבריאות הנפש ולהעריך הבדלים בין חולים שאובחנו רפואית לאלו שאובחנו בניתוח.

החוקרים ערכו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי תואם, מבוסס-אוכלוסיה באונטריו, שכלל חולים בגילאי 18 עד 50 עם אבחנה ראשונה של אנדומטריוזיס בין ה-1 בינואר 2010 ל-1 ביולי 2020. החשיפה לאנדומטריוזיס נקבעה באמצעות רפואה כללית או קריטריונים לאבחון בניתוח. אבחנה רפואית הוגדרה לפי השימוש בקודי אבחנה של הסיווג הבינלאומי של מחלות במסגרת ביקורים בקהילה ובבתי חולים, בעוד שאבחנה כירורגית הוגדרה לפי ביצוע ניתוחים באשפוז או ניתוחים באותו יום. נשים עם אנדומטריוזיס הותאמו 1:2 לפי גיל, מין וגיאוגרפיה לנשים ללא היסטוריה של אנדומטריוזיס. התוצא העיקרי היה ההתרחשות הראשונה של כל מצב בריאותי נפשי לאחר אבחנה של אנדומטריוזיס. נשים עם אבחנה של מחלה בבריאות הנפש בשנתיים שלפני הכניסה למחקר לא נכללו. מודלים של רגרסיה של Cox  שימשו לחישוב יחסי סיכונים לכריתת רחם, כריתת טפולות, אי-פוריות, היסטוריה של הריון, ניתוח להכללה במחקר, מצב הגירה, היסטוריה של אסטמה, דימום רחמי חריג, סוכרת, שרירנים, יתר לחץ דם, הפרעת מעי רגיז, מיגרנות, ואישה שלא ילדה.

בסך הכל נכללו 107,832 נשים, 35,944 עם אבחנה של אנדומטריוזיס (29.5% עם אבחונים רפואיים, 60.5% עם אבחונים בניתוח ו-10.0% אובחנו רפואית עם הוכחה כירורגית) ו-71,888 נשים בקבוצת ביקורת.

תוצאות המחקר הדגימו שיעור היארעות של 105.3 אירועים בבריאות הנפש לכל 1000 שנות אדם בקבוצת האנדומטריוזיס ו-66.5 אירועים בבריאות הנפש לכל 1000 שנות אדם בקרב נשים ללא אנדומטריוזיס. ביחס לקבוצת ביקורת, יחס הסיכון המותאם לאבחנה בבריאות הנפש היה 1.28 (95% רווח בר סמך, 1.24-1.33) בקרב מטופלות עם אנדומטריוזיס מאובחנת רפואית, 1.33 (רווח סמך 95%, 1.16-1.52) בקרב מטופלים שאובחנו בניתוח ו-1.36 (רווח בר-סמך 95%, 1.2-1.6) בקרב אלו שאובחנו רפואית עם הוכחה כירורגי לאחר מכן. הסיכון לקבלת אבחנה בבריאות הנפש היה הגבוה ביותר בשנה הראשונה לאחר אבחון אנדומטריוזיס וירד בשנים שלאחר מכן. השכיחות המצטברת של מצבים חמורים בבריאות הנפש המצריכים ביקורים בבית החולים הייתה 7.0% בקרב מטופלות עם אנדומטריוזיס ו-4.6% בקרב נשים בקבוצת ביקורת (יחס סיכון, 1.56; רווח סמך בר של 95%, 1.53-1.59).

לסיכום, אנדומטריוזיס, ללא קשר לאופן האבחון, קשור לסיכון מוגבר באופן שולי למצבים נפשיים. לכן, החוקרים סיכמו כי יש צורך במחקר עתידי כדי להבין את היתרונות הפוטנציאליים של התערבויות בבריאות הנפש עבור נשים עם אנדומטריוזיס במטרה לשפר את איכות חייהן הכוללת.