דעות

ההרעבה הקיצונית בשבי החמאס עלולה לגרום למוות

התזונאית הקלינית מיטל בנימין מ"שיבא", שטיפלה בחטופים שחזרו משבי החמאס: "הגיעו למצב של של ליקוק הצלחת מפאת הרעב - כמויות המזון בשבי שוות ערך לכמויות המזון ולטיבו שקיבלו היהודים בשואה"

27.05.2024, 11:04
הפגנה למען שחרור החטופים בשבי החמאס. ת"א, מאי 2024. צילום: תומר נויברג/ פלאש 90

ההיסטוריה לימדה אותנו לא אחת על מצבם הקשה של שבויי מלחמה, אבל דבר לא דומה לסיוט שבו נמצאים החטופים הישראלים בעזה כמעט שמונה חודשים בתנאים קשים באופן קיצוני. כמה שניסינו להתכונן להחזרת השבויים לחיק משפחותיהם ולקהילה, שום דבר לא הכין אותנו למה שבאמת עבר עליהם. כמויות המזון שמקבלים החטופים והערך הקלורי שלהן היוו מצב של הרעבה קיצונית, שווי ערך לכמויות המזון ולטיבו שקיבלו היהודים בשואה.

עד כה, חזרו לישראל שתי קבוצות של חטופים, האחת של נשים וילדים בעיקר ששוחררו בכמה גלים לאחר כ-50 ימים בשבי, והשנייה של גברים מבוגרים שחזרו במבצע חילוץ לאחר 129 ימים בשבי. ניתן לומר בוודאות שככל שזמן השבי היה ארוך יותר, מצבם של השבים היה קשה יותר.

כאשר בוחנים את מצבם התזונתי והגופני של החוזרים מהשבי, לא ניתן להתעלם מגורמים שונים שהיוו חלק מהטראומה אותה עברו במהלך החטיפה. כל אדם נחטף באופן שונה ממקום שונה. חלק מהשבויים נחטפו באלימות קשה, חלקם נאלצו לראות מסע רצח שלם שהתחולל סביבם, הילדים לעתים הופרדו באכזריות מהוריהם או שראו אותם נפגעים. כל התחלת מסע הלקיחה בשבי תשפיע דרמטית על התנהלות השבוי או השבויה במהלך השבי.

קשר בין מצב נפשי ותזונה הוא בלתי ניתן להפרדה: אכילה תלויה במצב נפשי, אך גם מאוד אינדיבידואלית. בזמן שאנשים מסוימים יאכלו במצב סטרס, חלקם יימנעו מאכילה. ממה שנתגלה מתיעוד החטופים הוא שכולם עברו במנהרות החמאס ולאחריהן הוחזקו בדירות מסתור. חלקם שהו במהלך כל ימי השבי לבדם וחלקם שהו בקבוצות, חלקם עברו בין דירות וחלקם נשארו באותו מקום במשך כל תקופת השבי.

נשים ששהו בקבוצות עם גברים צעירים תיארו התעללות פיזית בגברים והזנה קשה שלעתים כללה רק שני תמרים לארוחת בוקר וחצי פיתה בערב

בהקשר התזונתי, גם מצב המזון השתנה ממקרה אחד לשני והיה תלוי בהכרח בשובה, בדרגתו, ביכולת שלו להשיג מזון וברצונו לספק את המזון למי שנתון בידיו. נשים ששהו בשבי יחד עם ילדים, לרוב הפנו את מעט המזון שניתן לטובת הילדים. נשים מבוגרות ששהו לרוב לבדן, הפגינו חוסן נפשי כאשר הצליחו להתעמת עם השובים לטובת "הטבות מזון". לדוגמה, חטופה שדרשה לקבל יותר מרק מאורז פעמיים ביום והצליחה להשיג פיתה נוספת.

התזונה כללה שתי מנות ביום בזמנים לא אחידים. לעתים המנות ניתנו בבוקר ובערב, ולעתים ארוחה ראשונה היתה רק אחרי הצהריים. הארוחה כללה מנת אורז וחצי פיתה עם גבינה משומרת. חלק מהשבויים קיבלו מעט ירקות בתחילת השבי, אך ככל שהתגברה הלחימה, כמות המזון הלכה והתמעטה. חלק מהתיאורים של מי ששב כללו הגעה למצב של ליקוק הצלחת מפאת הרעב. נשים ששהו בקבוצות עם גברים צעירים תיארו התעללות פיזית בגברים והזנה קשה שלעתים כללה רק שני תמרים לארוחת בוקר וחצי פיתה בערב.

צריכה קלורית נמוכה עלולה לגרום לפגיעה הורמונלית. דוגמה לכך היא נשים שהעידו שבמהלך השבי לא קיבלו וסת. הצריכה הממוצעת בשבי כללה כ-300 קלוריות ו-10 גרם חלבון ליום

חשוב לציין, כי בתנאים רגילים, תזונה של נשים לא אמורה לרדת מתחת ל-1,200 קלוריות ליום ותזונה של גברים לא אמורה לרדת מתחת ל-1,500 קלוריות ליום. צריכה קלורית נמוכה עלולה לגרום לפגיעה הורמונלית. דוגמה לכך היא נשים שהעידו שבמהלך השבי לא קיבלו וסת. הצריכה הממוצעת בשבי כללה כ-300 קלוריות ו-10 גרם חלבון ליום. גם ענישה בעזרת מזון היתה קיימת: אם לא היו אוכלים, אותו מזון היה ניתן שוב למחרת או שלא ניתן כלל.

מבחינה סניטרית, בשום שלב לא היתה גישה למים נקיים. לחלק מהשבויים ניתנו מי באר מזוהמים, מצב שהוביל לבעיות גסטרואינטסטינליות, כגון שלשולים והקאות. תנאי התברואה היו ירודים ביותר, כאשר קבוצות שבויים חלקו תא שירותים אחד ללא מים בצנרת, מה שהוביל להידבקות במחלות.

מדד נוסף למצב התזונתי הרעוע מתקשר לפציעות שלא טופלו או לפציעות שטופלו בתת תנאים. כאשר הגוף במצב לא תקין, לא תהיה לו כל יכולת להתרפא ללא תזונה הולמת. לגוף לא תהיה אנרגיה לריפוי פצעים, לאיחוי שברים ולשיפור מערכת החיסון, ולכן כל מצב דלקתי או זיהומי דרש כמות אנרגיה גדולה שלא התקבלה. מצב זה מוביל לפירוק מאגרים קיימים, כגון פירוק שריר ופירוק עצם לטובת אנרגיה בסיסית של הגוף.

הרעבה ארוכת טווח עלולה להוביל לאיבוד של מינרלים ולתסמונת ההזנה המחודשת, מצב שעלול לייצר בעיות חיווט חשמלי בגוף ולגרום לפגיעה אנושה בלב

עד היום, חלק מהשבים ממשיכים בתהליך השיקומי שלהם במסגרות בתי חולים או בקהילה, תהליך ללא זמן מוגדר, שכן מדובר בתהליך שיקום אינדיבידואלי לגוף ולנפש.

בהתבסס על מצב החטופים שחזרו מהשבי, יש חשש כבד למצבם התזונתי של מי שעדיין נותרו בשבי. זמן הוא גורם מכריע. חטופים רבים מוחזקים במנהרות ללא גישה לאור. חסר בוויטמינים לאורך זמן עלול ליצור בעיות קוגניטיביות שספק אם ניתן יהיה לשקם. בשבי מוחזקים מבוגרים וצעירים עם מחלות רקע וללא טיפול תרופתי הולם, שעלולים לחזור עם בעיות שקשה או שלא ניתן יהיה לטפל בהן. הרעבה ארוכת טווח עלולה להוביל לאיבוד של מינרלים ולתסמונת ההזנה המחודשת, מצב אשר עלול לייצר בעיות חיווט חשמלי בגוף ולגרום לפגיעה אנושה בלב.

ומעל לכל, הרעבה של יותר משלושה שבועות עלולה לגרום למוות. אנו רוצים לראות אותם כאן עכשיו, מתחילים הליך שיקום מוקדם ככל הניתן.

הכותבת, דיאטנית קלינית במרכז הרפואי שיבא, שטיפלה בחטופים ששבו מעזה, תציג את מחקרה כחלק ממושב מיוחד על תזונה במצבי קיצון בכנס תזונה, מאמץ גופני ואימון שיתקיים מחר (28.5) בקיבוץ שפיים

נושאים קשורים:  מיטל בנימין,  דעות,  תזונה,  הרעבה,  שבי החמאס,  חטופים,  חדשות
תגובות
אנונימי/ת
28.05.2024, 08:54

העיקר שמחבלי הנוחבה מקבלים הזנה טובה.

אנונימי/ת
28.05.2024, 08:56

גילו נאות
אונס גורם להריון וטראומה נפשית
עינויים גורמים לכאבים וטראומה נפשית
צפיה בבני משפחה וחברים עוברים עינויים ומיתות מזויעות גורמת לטראומה לחיים
תחושת הפקרה וחוסר אונים גורמים למוות
חשיפה לרוע לא עושה טוב
*
חזרה לחברה לא מאוחדת גורם לדיכאון וייאוש

אנונימי/ת
28.05.2024, 11:06

עברה לי בראש מחשבה דומה למגיב 08:56.
באמת צריך תזונאית משיבא שתאמר שהרעבה קיצונית בשבי של חמאס עלולה לגרום למוות.
באופן כללי חמאס גורם למוות. כל העיקרון של הג'יהאד זה תמות או תחיה על פי חוקי האיסלאם.
נ.ב. - לצערנו רוב אלה שבשבי חמאס כבר מתים. לא בכדי הם אמרו שאין להם 30 חטופים שעונים על הקריטריונים כפי שעלו בהצעות האחרונות. יש אולי כמה חיילים וכמה צעירים בחיים.
נקווה שצה"ל יצליח לחלץ את רוב הגופות

אנונימי/ת
28.05.2024, 11:52

😢