במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Journal of child psychology and psychiatry' החוקרים ערכו אנליזה רשתית אורכית חדשה להערכת התסמינים של הפרעת התנגדות (ODD: oppositional defiant disorder) בין גילאי הילדות להתבגרות, עם יישום הניבוי (applied prediction) של מיומנויות חברתיות בגיל ההתבגרות.
עוד בעניין דומה
כרקע לכך, מציינים החוקרים כי אימפולסיביות נתפסת כמפתח בהפרעות קשב וריכוז (ADHD) והפרעות התנהגות (DBD: disruptive behavior disorders). עם זאת, עד כה, אף עבודה לא הצליחה לספק אנליזה ברמת הפריט בדגימות אורכיות לאורך תקופת ההתפתחות הקריטית מילדות ועד גיל ההתבגרות, וזאת על אף קיומה של עבודה קודמת אשר הצביעה על פריטים בעלי רלוונטיות דיפרנציאלית ביחס לסוגים שונים של הפרעות.
לצורך כך, החוקרים אספו 310 ילדים שגויסו באופן עודף ונמצאו עם סוגיות ADHD קליניות, ואחריהם נערך מעקב לאורך שש שנים בסך הכל. המשתתפים אובחנו לפי ה-gold standard, ונאספו נתונים בנוגע לתסמינים ולתוצאים החברתיים כפי שדורגו על ידי הורי ומורי המשתתפים.
מתוצאות החוקרים עולה כי הממצאים מבסיס המחקר, שנה 3 ושנה 6 הצביעו על קשיים בהמתנה לתור, 'פליטות' (Blurts) והפרעות (Interrupts)/התפרצויות כפריטי גישור מרכזיים על פני רשתות חתך ורשתות אורכיות של DBD בדיווח המטופלים. זאת ועוד, החוקרים הדגימו כי רשימות תסמינים מקוצרות המשלבות את התסמינים הללו שמשו כמנבאים חזקים יותר של מיומנויות חברתיות בדירוג המורים לאחר 5 שנים, וזאת בהשוואה לציוני DBD הכוללים.
לסיכום, ממצאי החוקרים תואמים את תיאוריית תכונת האימפולסיביות של DBD ו-ADHD, ועשויים לספק כלים שימושיים לסקירה וכן ליעדי התערבות מותאמים אישית לילדים הנמצאים בסיכון ל-DBD במהלך גיל ההתבגרות.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
