לעיתים ניתן לראות כי השימוש בתוצאים חלופיים (surrogate) מאפשר לקבוע בצורה יעילה יותר את משמעותן של השפעות הטיפול לעומת השימוש בתוצאי עניין המטרה. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Respirology', החוקרים השתמשו בנתונים ממחקרים שנערכו על הטיפול עם נינטדניב בקרב חולי פיברוזיס ריאתי, וזאת על מנת להעריך את ההידרדרות ב-forced vital capacityי(FVC) כסמן חלופי לתמותה.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים אגמו נתונים ממחקרים שנערכו על חולי פיברוזיס ריאתי אידיופתי, צורות אחרות של פיברוזיס ריאתי עם פנוטיפ פרוגרסיבי, ופיברוזיס ריאתי עקב טרשת רב-מערכתית (סקלרודרמה, systemic sclerosis), אשר כללו קבוצות טיפול עם נינטדניב ועם אינבו. החוקרים השתמשו במודלים משותפים לנתוני time-to-event data ונתונים אורכיים לצורך הערכת הקשר בין ההידרדרות באחוז ה-FVC החזוי לבין משך הזמן עד לתמותה במשך 52 שבועות. קצב השינוי באחוז ה-FVC החזוי וערך אחוז ה-FVC החזוי הנוכחי שימשו כמודלים אורכיים, וההערכות שימשו כמנבאים במודלי time-to-event.
מנתוני החוקרים, הכוללים בסך הכל 2,583 חולי פיברוזיס ריאתי, עולה כי הן קצב הדרדרות מהיר יותר באחוז ה- FVC החזוי והן ערך נוכחי נמוך יותר של אחוז ה-FVC החזוי נקשרו עם סיכון גבוה יותר לתמותה במהלך 52 שבועות (יחס הסיכונים 1.79, רווח בר-סמך של 95% 1.57, 2.03; יחס הסיכונים 1.24, רווח בר-סמך של 95% 1.17, 1.32; על כל ירידה של 5 נקודות אחוז, בהתאמה). בנוסף, נמצא כי הקשרים בין קצב שינוי אחוז ה- FVC החזוי לבין הסיכון לתמותה היו עקביים בין חולים הסובלים מ- IPF ו-ILDs אחרים.
לסיכום, ממצאי החוקרים, אשר מבוססים על נתונים ממחקרים קליניים על חולי פיברוזיס ריאתי מרקע אטיולוגי מגוון, מדגימים כי קיים קשר חזק בין ההידרדרות באחוז ה-FVC החזוי לבין תמותה במהלך 52 שבועות. על כן, החוקרים מציינים כי נתוניהם תומכים בכך שניתן להשתמש בהידרדרות ה-FVC כסמן חלופי לתמותה בקרב החולים הללו.
מקור:
למידע נוסף על פיברוזיס ריאתי לחצו כאן
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
