"כולם חוו התעללות פסיכולוגית שקשה לתאר אותה והרבה מהם חוו גם התעללויות מסוג אחר, קשות מאוד. אנחנו לא מספרים את הסיפורים. אנחנו אנשי טיפול ואנחנו שם בשבילם. בבוא העת, כשהם ירצו, הם יספרו את הסיפור שלהם. כשהם יספרו את הסיפור שלהם, אני לא חושב שמישהו מאתנו יוכל לישון בלילה או לשבת לרגע בשקט. אני חושב שזה זה משהו אישי. אלה סיפורים שלהם, החיים שלהם". כך סיפר באולפן שישי של חדשות 12 פרופ' איתי פסח, מנהל מרכז ספרא לילדים ב"שיבא", שבו נקלטו וטופלו כ-30 חטופים ששוחררו משבי החמאס
עוד בעניין דומה
לדברי פרופ' פסח, "אנחנו רואים מגוון גדול מאוד של תנאים שבהם אנשים הוחזקו וגם שוני משמעותי מאוד שתלוי גם בנסיבות השבי וגם ביכולות של כל אדם. יש כאלה שנתנו להם לאכול. יש כאלה שאולי ראו שמש ויש כאלה שלא. יש כאלה שנתנו להם מקום שהם יכלו לזוז בו ויש כאלה שלא. אני חושב שלאנשים המבוגרים התקופה הזאת היא בוודאות מסוכנת".

בני ערובה ישראלים מועברים על ידי חמאס והג'יהאד האיסלאמי לצלב האדום ברפיח, דרום רצועת עזה, 28 בנובמבר 2023. צילום פלאש 90
עוד סיפר פרופ' פסח כי "חלק מהשבים הוחזקו ביחד, אפילו שניים או שלושה, וזה משהו שאנחנו רואים שמאוד הגן עליהם. זה נראה שיש כאלה ששמרו עליהם במיוחד כי רצו להעביר איזשהו מסר שהם חזרו בסדר ושהם קיבלו תנאים גרועים פחות".
פרופ' פסח העיד כי "זה היה אחד השבועות הכי מטלטלים שעברתי בחיים שלי, כבן אדם ובוודאי בחיים המקצועיים שלי. ללוות חבורה של נשים וילדים מגיל שלוש ועד גיל 84, של אנשים שעברו גיהינום שהתחיל ב-7 באוקטובר והמשיך בימים ארוכים של סבל. התלאות של השבי ניכרו עליהם, הם כולם הגיעו מדולדלים וחלשים מאוד. חזקים בנפש וחלשים בגוף. חלקם הגיעו עם פציעות מהחטיפה וחלקם עם בעיות שסבלו מהן לאורך התקופה. לא פשוט להיות שבוי בתנאים לא תנאים.
"בלילה הראשון אף אחד מהם לא ישן... רובם לא מפסיקים לדבר ורוצים לשתף את הסביבה שלהם במה שעברו שם. זה מתחיל בסיפורים שהם קצת יותר על הצד הטריוויאלי - מה אכלנו ומה שתינו. לאט-לאט מתחילים להיחשף, אפילו לא בצורה מכוונת, כל מיני פרטים שמספרים למשפחות. פתאום יש שם תובנות, הם מסתכלים בחדר ורואים מי לא שם, מי לא בא לקבל את פניהם. אנחנו צריכים לבשר להם בשורות. זה עוד משהו שאנחנו מתכוננים אליו מראש".
פרופ' פסח הדגיש: "כולנו קורבנות של טרור פסיכולוגי. כל אדם במדינה הזאת שרואה שב או שנחשף לאירוע שלו - מיד ליבו יוצא אליו וכולם נרתמים בצורה טוטלית. העובדות הסוציאליות לא משות מהשבים ומהמשפחות לרגע כי הם צריכים את החיבוק הזה. מצד שני, הם גם צריכים שיניחו להם".
שחר ליבנה, דוקטורנטית לבריאות הציבור וחוקרת בתחום התמודדות עם אסונות, המרכזת את מערך הרפואה במטה משפחות החטופים והנעדרים, סיפרה לדוקטורס אונלי כי מצבם הפיזי והנפשי של פדויי השבי אינו טוב: "אנחנו שומעים דיווחים שונים ואנו מבינים שיש שוני בין תנאי השבי של קבוצות חטופים שונות אבל ניתן לומר בוודאות שמה שחששנו מפניו והתרענו לגביו לגבי התנאים, העדר תרופות וטיפול רפואי - התממש".
לדברי ליבנה, העדויות מלמדות כי בחלק מהמקרים יש השפעה על מצב רפואי קודם, במיוחד כשלא ניתנו תרופות למחלות כרוניות שונות. לדוגמה היא מזכירה את מצבה של אלמה אברהם בת ה-85 שאושפזה ב"סורוקה" מיד עם שחרורה מהשבי ולמרות שמצבה השתפר, היא מאושפזת בטיפול נמרץ. "זו דוגמה למחלה של תת פעילות של בלוטת יותרת הכליה, שניתן לטפל בה באופן פשוט אך ללא טיפול עלולה להגיע למצב מסכן חיים", אומרת ליבנה.
"ישנן השפעות פיזיות ונפשיות שאנו צופים להמשך, זאת לצד הרעבה מכוונת והזנחה, התעללות פסיכולוגית, בחלק מהמקרים התעללות פיזית ועוד, שהיינו עדים להם מהשחרורים האחרונים".
ליבנה מציינת כי כרגע נמצאים בשבי החמאס לא מעט חולים כרוניים, בעיקר קשישים וכן אנשים שנפצעו במהלך חטיפתם. "ראינו פציעות ירי במהלך החטיפה בסרטונים שהחמאס פרסם וגם קיבלנו דיווחים על כך מחטופים שחזרו. גם פציעות קלות לכאורה עלולות להזדהם בהיעדר טיפול לאחר 58 ימים ולהפוך למצב מסכן חיים. אנו קוראים לכל רופא שלא פעיל בקהילה המקצועית שלו להצטרף לקריאה לטיפול רפואי בחטופים ולהשבתם. החטופים צריכים אתכם".
עוד קראה לנשיאת הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC), מיריאנה ספולאריץ', שצפויה לבקר השבוע בעזה, לבוא לישראל ולפגוש את פדויי השבי ואת משפחות החטופים