הימצאות רמות נמוכות של משלים (Hypocomplementemia) ושקיעה של משלים ונוגדנים חד-שבטיים בגלומרולי אינם מצבים נדירים בחולי proliferative glomerulonephritis with monoclonal immunoglobulin depositsי(PGNMID). קיימת טענה כי שקיעה של נוגדנים חד-שבטיים בגלומרולי מובילה לשפעול המשלים ולפגיעה כלייתית.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Clinical Journal of the American Society of Nephrology', מטרת החוקרים הייתה לאפיין את שפעול המשלים ב-PGNMID, ולהבהיר את המשמעות הקלינית והפתולוגית של המנגנון.
במסגרת המחקר נאספו בסך הכל 46 חולים המאובחנים עם PGNMID. החוקרים ערכו אנליזה פרוטאומית (Proteomic analysis) על הגלומרולי של עשרה חולי PGNMID באמצעות laser microdissection וספקטרומטריית מסה (mass spectrometry) (LMD/MS) על מנת לקבוע את הרכב המשקעים הגלומרולריים. משקעים כלייתיים של רכיבי משלים זוהו באמצעות אימונוהיסטוכימיה ו-immunofluorescence. רמות רכיבי המשלים בשתן ובפלזמה של הנבדקים נמדדו על ידי enzyme-linked immunosorbent assay. לצורך הערכת ההבדלים בין הקבוצות החוקרים השתמשו במבחני t או Mann-Whitney U tests, בהתאם להתפלגות. לצורך אנליזת המתאם (קורלציה) החוקרים השתמשו ב-Spearman's rank correlation או Pearson’s correlation.
מתוצאות האנליזה הפרוטאומית שנערכה באמצעות LMD/MS עולה כי רכיבי המשלים היו החלבונים המועשרים ביותר ששקעו בגלומרולי של חולי PGNMID. במרבית החולים זוהתה שקיעה גלומרולרית של C3c,י C4d ו-C5b-9. רמות ה-C3a, C5a, C5b-9 מסיס, C4d, Bb, C1q, ו-urinary mannose-binding lectin בשתן ובפלזמה היו גבוהות יותר באופן מובהק בקרב חולי PGNMID, בהשוואה לנבדקי ביקורת בריאים. בנוסף, נמצא כי עוצמת שקיעת ה-C3c ו-C4d בגלומרולי הייתה בקורלציה עם רמות הקריאטינין בסרום ועם אחוז הסהרונים (crescents), בהתאמה. זאת ועוד, רמות מרכיבי המשלים בשתן היו בקורלציה חיובית עם רמות הקריאטינין בסרום, הפרשת החלבון בשתן, אחוז הסהרונים, והגלומרולוסקלרוזיס הכולל בביופסיית כליה. מנגד, רמות הפלזמה של מרבית מרכיבי המשלים לא נמצאו עם מתאם מובהק לפרמטרים קליניקו-פתולוגיים. באנליזה מרובת משתנים נמצא כי רמה גבוהה יותר של C4d בשתן מהווה גורם סיכון בלתי תלוי לאי ספיקת כליות.
לסיכום, ממצאי החוקרים מדגימים כי קיים שפעול יתר של מערכת המשלים ב-PGNMID, וכי רמות מרכיבי המשלים בשתן תאמו לחומרת המחלה. עוד עולה מתוצאות החוקרים כי ערכים גבוהים יותר של C4d בשתן נמצאו כגורם סיכון בלתי תלוי לאי ספיקת כליות.
מקור: