במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'European Journal of Pain' מטרת החוקרים הייתה לקבוע את הקשר בין גיל לבין שימוש ממושך במשככי כאבים לאחר ניתוח בחולים שעברו ניתוח אלקטיבי תחת הרדמה נוירואקסיאלית.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר תצפיתי רטרוספקטיבי במסגרתו השתמשו בנתונים מתוך ה-National Health Insurance Research Database of Taiwan מהשנים 2015 עד 2019. מטופלים מבוגרים יותר הוגדרו כבני 65 ומעלה. נתוני המחקר כללו בסך הכל 12,810 מטופלים (6,405 צעירים ו-6,405 מבוגרים יותר, כלומר בני 65 ומעלה), אשר הותאמו באמצעות ציוני נטייה.
החוקרים בדקו את השימוש לטווח ארוך (3 או 6 חודשים) במשככי כאבים, כולל אופיואידים, בחולים לאחר ניתוח כסמן חלופי לכאב כרוני בתר-ניתוחי (CPSP: chronic postsurgical pain). אנליזת רגרסיה לוגיסטית שימשה את החוקרים לצורך הערכת קשר זה.
מתוצאות החוקרים עולה כי בתקופה שלאחר 3 חודשים מעת הניתוח, מטופלים מבוגרים יותר הראו שימוש גדול יותר במשככי כאבים מכל סוג (יחס הסיכויים, 1.15; רווח בר-סמך של 95% 1.03–1.28) ובאופיואידים (יחס הסיכויים, 1.18; רווח בר-סמך של 95% (1.09–1.28 בהשוואה למטופלים צעירים יותר. תוצאות דומות נצפו גם 6 חודשים לאחר הניתוח (שימוש במשככי כאבים מכל סוג: יחס הסיכויים, 1.11; רווח בר-סמך של 95% 1.03–1.20; שימוש באופיואידים: יחס הסיכויים, 1.33; רווח בר-סמך של 95% 1.07–1.81).
לסיכום, ממצאי החוקרים מצביעים על כך שחולים מבוגרים יותר נוטים יותר לחוות יותר CPSP, ונוטים לשימוש גבוה יותר במשככי כאבים לטווח הארוך, כולל אופיואידים, לאחר ניתוח אלקטיבי עם הרדמה נוירואקסיאלית. החוקרים מציינים כי ממצאיהם מדגישים את הצורך באסטרטגיות טובות יותר בכל הנוגע לניהול הכאב לאחר ניתוח בקרב מטופלים מבוגרים יותר.
מקור: