זיהום של שתל באבי העורקים או בעורק האיליאק מהווים בעיה קלינית סבוכה המסתכמת בשיעורים גבוהים של תחלואה ותמותה. שתלים עצמיים של עורקים מוקפאים (Cryopreserved Arterial Allorafts - CAA) ודקרון ספוג בריפמפין (Rifampin-Soaked Dacron - RSD) מהווים חלופות אפשריות לתיקון in situ. מטרת מחקר זה הייתה להשוות את היעילות והבטיחות של CAA אל מול RSD במצבים של זיהום שתל עורקי קיים.
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר החוקרים ניתחו מידע על אודות מטופלים עם זיהומים בשתל באבי העורקים או בעורק האיליאק אשר עברו תיקון in situ בעזרת CAA או RSD בין התאריכים ינואר 2002-אוגוסט 2022. התוצאים העיקריים שנבדקו כללו; היעדר צורך בהתערבות נוספת בשתל והיעדר זיהום חוזר. תוצאים שניוניים כללו; השוואה בין מגמת השימוש בשיטת CAA לבין שיטת RSD במוסד הרפואי יחיד, שרידות כוללת, תמותה סביב הניתוח ותחלואה משמעותית.
במחקר נכללו 149 נבדקים (80 בקבוצת RSD ו-69 בקבוצת CAA) אשר גילם הממוצע עמד על 68.9 ו-69.1, בהתאמה. תוצאות המחקר הדגימו כי 60 נבדקים סבלו מזיהום בשתל תומכן; מהם 41 בקבוצת CAA ו-19 בקבוצת RSDי(p≤0.01). פיסטולות בין השתל לבין מערכת העיכול היו נפוצות יותר בקבוצת RSD (48.8% בקבוצת RSD לעומת 29% בקבוצת CAA;יp≤0.01). ניהול המקרה כלל; כריתה מלאה של השתל המזוהם (85.5% בקבוצת CAA לעומת 57.5% בקבוצת RSD;יp≤0.01) ועטיפה של שחזור אבי העורקים עם אומנטום אשר בוצע עבור 57 נבדקים בקבוצת CAAי(87.7%) ועבור 63 נבדקים בקבוצת RSDי(84%) (p=0.55). שיעורי התמותה באשפוז או תוך 30 ימים היה זהה בין הקבוצות (7.5% עבור קבוצת RSD לעומת 7.2% עבור קבוצת CAA;יp=1). נרשם מקרה בודד של תמותה ביום הרביעי לאחר הניתוח בשל הופעת קרע ב-CAA והלם דימומי.
משך המעקב החציוני עמד על 20.5 חודשים בקבוצת CAA ו-21.5 חודשים בקבוצת RSD. שיעורי השרידות הכוללת חמש שנים לאחר שחרור מאשפוז היו זהים בין קבוצות המחקר ועמדו על 59.2% עבור קבוצת RSD ו-59% עבור קבוצת CAAי(p=0.8). שיעורי היעדר צורך בהתערבות חוזרת בשתל כעבור שנה וכעבור חמש שנים עמדו על 81.3% ו-66.2%, בהתאמה, עבור קבוצת CAA לעומת 95.6% ו-92.5%, בהתאמה, עבור קבוצת RSD (p=0.02). ההתוויות להתערבות חוזרת בקבוצת CAA כללו היצרות (n=5), הופעת מפרצת מדומה (n=2), זיהום חוזר (n=2), חסימה (n=2), קרע (n=1), הופעת קיפול בקיפוף השתל (n=1). בקבוצת RSD ההתוויות להתערבות חוזרת כללו זיהום חוזר (n=3), חסימה (n=1), דליפה (n=1), עיטוף עם אומנטום (n=1) וקרע (n=1). שיעורי היעדר זיהום חוזר כעבר שנה וחמש שנים עמדו על 98.3% ו-94.9% בקבוצת CAA לעומת 92.5% ו-87.2% בקבוצת RSDי(p=0.11). שני מטופלים מקבוצת CAAי(2.9%) ושלושה מטופלים מקבוצת RSDי(3.8%) נזקקו להוצאת השתל עקב זיהום חוזר.
ניתן לטפל בבטחה בזיהום של שתל באבי העורקים או בעורק האיליאק בעזרת CAA או RSD, בנבדקים נבחרים. עם זאת, נמצא כי שימוש ב-CAA מקושר לשיעורים גבוהים יותר של התערבות חוזרת. בקבוצת הטיפול עם RSD היו שיעורים נמוכים יותר של חופש מזיהום חוזר, אך ללא מובהקות סטטיסטית. בחירת המוליך משפיע על מאפייני המעקב ושיעורי התערבות חוזרת.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
