עד כה, לא היה ברור האם פקקת ורידים מוחית (CVT: cerebral venous thrombosis) מהווה סמן בפרקטיקה הקלינית לסרטן. כמו כן, קיים מחסור במידע בנוגע לפרוגנוזה בעקבות סרטן שהתגלה לאחר CVT.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Stroke' החוקרים השתמשו במרשמים ארציים מדנמרק (1996-2019) על מנת לאתר חולים שאושפזו עם אבחנה ראשונה של CVT, אשר לא הייתה להם היסטוריה של סרטן בעת האשפוז (N=811, 65% נשים, גיל חציוני 42 שנים).
החוקרים העריכו את הסיכון לאבחנה של סרטן בקרב החולים באמצעות standardized incidence ratiosי(SIR), המאפשר למדוד את מספר מקרי הסרטן שנצפו בקרב חולי CVT, לעומת המספר הצפוי במידה ולחולי CVT קיים אותו הסיכון לסרטן כמו האוכלוסייה הכללית. בנוסף, החוקרים השתמשו באנליזת השרידות של קפלן-מאייר וברגרסיית קוקס על מנת להשוות את השרידות של חולים הסובלים גם מסרטן וגם מ-CVT לעומת השרידות של חולי סרטן ללא CVT, תוך תקנון לאתר הסרטן, מין, גיל, ושנת האבחנה עם סרטן.
מתוצאות החוקרים עולה כי במהלך תקופת המעקב נצפו 43 מקרי סרטן, כאשר ה-SIR הכולל היה unity (SIR, 1.04, רווח בר-סמך של 95%, 0.75-1.40). עם זאת, הסיכון היה פי ≈7 מהצפוי ב-3 החודשים הראשונים לאחר האבחנה עם CVT (SIR 7.00, רווח בר-סמך של 95%, 3.02-13.80) ופי ≈ 2 מהרמה הצפויה בתקופה החל מ-3 ועד ל-12 חודשים לאחר האבחנה עם CVT (SIR,י2.21, רווח בר-סמך של 95% 0.89-4.56). לאחר 12 חודשים מהאבחנה עם CVT, הסיכון היה דומה לרמה הצפויה (SIR 0.76, רווח בר-סמך של 95% 0.50-1.09). השרידות בקרב חולי סרטן שאובחנו עם CVT קודם, לעומת חולי סרטן ללא אבחנה זו, הייתה 91% לעומת 87% לאחר 6 חודשים, ו-65% לעומת 70% לאחר 5 שנים. יחס הסיכונים המתוקנן לתמותה היה 0.78 (רווח בר-סמך של 95%, 0.44-1.38).
לסיכום, חולי CVT לא היו בסיכון מוגבר לאבחנה של סרטן, למעט ב-3 החודשים הראשונים לאחר האבחנה במהלכם הסיכון היה גבוה יותר פי 7. עם זאת, החוקרים מציינים כי ההערכה בנוגע לתקופה מוקדמת זו התבססה על אבחנות בודדות בלבד של סרטן. עוד מוסיפים החוקרים כי בניגוד לסוגים אחרים של פקקת ורידים, אבחנה קודמת של CVT לא השפיעה לרעה על השרידות בעקבות מחלת הסרטן.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
