במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Clinical Medicine Journal', מטרת החוקרים הייתה להעריך האם שינה לקויה נקשרת באופן בלתי תלוי עם תחלואה קרדיווסקולרית בקרב חולי סוכרת סוג 2 (T2DM).
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר חתך בחולי T2DM בגילאי 40 עד 80 שנים. הערכת השינה נעשתה באמצעות בדיקת אקטיגרף (actigraphy) וציון ה-Pittsburgh Sleep Quality Indexי(PSQI).
אוכלוסיית המחקר כללה 108 נבדקים המאובחנים עם T2DM. גילם הממוצע של המשתתפים היה 64.9 שנים, משך הסוכרת החציוני היה 6 שנים, ו-73.1% היו גברים. לא נמצא קשר בין פרמטרי שינה, כפי שהוערכו על ידי האקטיגרף, לבין סיבוכים מיקרו ומקרווסקולריים הקשורים ל-T2DM. עם זאת, איכות השינה, כפי שהוערכה על ידי ה-PSQI, נקשרה באופן מובהק עם תחלואה מקרווסקולרית באנליזה של משתנה בודד.
עוד עולה מתוצאות החוקרים כי אנליזת רגרסיה לוגיסטית מרובת משתנים הדגימה קשר בלתי תלוי בין התפלגות גודל תאי הדם האדומים (RDW: red blood cell distribution width) (יחס הסיכויים 1.79; p=0.018) ובין איכות שינה טובה (יחס הסיכויים 0.35, p=0.017). כמו כן, אנליזת רגרסיה לוגיסטית בינארית הצביעה על כך שמדד מסת הגוף (BMI) (יחס הסיכויים 1.11, p=0.024), ה-RDW (יחס הסיכויים 1.95, p=0.007), וציון ה-Center for Epidemiologic Studies Depression (יחס הסיכויים 1.06, p=0.012) נקשרו באופן בלתי תלוי עם הפרעה בעובי האינטימה-מדיה של עורק התרדמה (CIMT: carotid intima-media thickness).
לסיכום, נמצא כי קיים קשר בין איכות שינה ירודה ורמות גבוהות של RDW לבין תחלואה מקרווסקולרית בקרב חולי T2DM. בנוסף, נראה כי לערך גבוה יותר במדד ה-BMI וכן להימצאות של דיכאון קיים תפקיד בלתי תלוי בטרשת עורקים תת-קלינית, כפי שהוערך על ידי CIMT.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
