הטיפול עם Glucagon-like Peptide-1 Receptor Agonistsי(GLP-1 RA) משמש באופן נרחב לטיפול בסוכרת, אך עד כה לא הוגדרה בבירור ההשפעה של GLP-1 RA על תוצאים קרדיווסקולריים. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'International journal of cardiology. Heart & vasculature', מטרת החוקרים הייתה להעריך את השפעת הטיפול עם GLP-1 RA על התמותה, ההיארעות של הפרעות קצב פרוזדוריות או חדריות, וכן על ההיארעות של מוות לבבי פתאומי בקרב חולי סוכרת סוג 2.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו חיפוש במסדי הנתונים Ovid MEDLINE,י EMBASE, Scopus, Web of Science, Google Scholar ו-CINAHL, מראשיתם ועד למאי 2022, על מנת לאתר ניסויים מבוקרי הקצאה אקראית אשר דיווחו על הקשר בין טיפול עם GLP-1 RA (הכולל את סמגלוטייד, לירגלוטייד, אלביגלוטיד, דולגלוטייד, אקסנטיד וליקסיזנטייד) לבין תמותה, היארעותן של הפרעות קצב פרוזדוריות, והיארעות משולבת של הפרעות קצב חדריות ומוות לבבי פתאומי. החיפוש לא הוגבל לזמן או לסטטוס פרסום.
החיפוש בספרות העלה בסך הכל 464 מחקרים, כאשר מתוכם נכללו 44 מחקרים המקיפים 78,702 מטופלים (41,800 שטופלו עם אגוניסטים ל- GLP-1 ו- 36,902 ביקורות). תקופת המעקב נעה בין 52 ל-208 שבועות. מתוצאות האנליזה עולה כי הטיפול עם GLP-1 RA נקשר עם סיכון נמוך יותר לתמותה מכל סיבה (יחס בסיכויים 0.891, רווח בר-סמך של 95% 0.837-0.949; P <0.01) וכן עם סיכון נמוך יותר לתמותה קרדיווסקולרית (יחס הסיכויים 0.88, רווח בר-סמך של 95% 0.881-0.954; P < 0.01).
כמו כן, נמצא כי הטיפול עם GLP-1 RA לא נקשר עם סיכון מוגבר להפרעות קצב פרוזדוריות (יחס סיכויים 0.963, רווח בר-סמך של 95% 0.869-1.066; P 0.46) או חדריות, או למוות לבבי פתאומי (יחס סיכויים 0.895, רווח בר-סמך של 95%, 0.706-1.135; P 0.36).
לסיכום, הטיפול עם GLP-1 RA נקשר עם שיעור נמוך יותר של תמותה מכל סיבה וכן של תמותה קרדיווסקולרית. הטיפול לא נקשר עם סיכון מוגבר להפרעות קצב פרוזדוריות או חדריות, או למוות לבבי פתאומי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
