כ-20% מהנשים בגילאי 18-74 סובלות ממיגרנה או מכאבי ראש לפחות פעם בשבוע, אך פחות ממחציתן, (47%) מאובחנות. מעטות מאובחנות בסוגים אחרים של כאבי ראש וכמעט 40% כלל אינן מאובחנות. כך עולה מסקר מקוון לרגל חודש המודעות למיגרנה שנערך על ידי "קרן בריאה" לקידום זכויות נשים במערכת הבריאות ועמותת הראש הכרוני שלי לחולי כאב ראש ומיגרנה.
עוד בעניין דומה
הסקר נערך בקרב ישראליות הסובלות מכאבי ראש וממיגרנה. עוד עלה כי נשים הסובלות ממיגרנה אינן נחפזות לקבלת טיפול מהמערכת הרפואית וכי גם בקרב צוותים רפואיים הן נחשפות לביטויי זלזול וביטול בהתייחסות לכאב.
המחקר כלל כ-318 נשים שדיווחו כי הן סובלות ממיגרנה לפחות פעם בשבוע. כ-60% מהן סובלות מתסמיני מיגרנה פעם בשבוע בממוצע ו-40% מהן סובלות מהתסמינים יותר מפעם בשבוע. בממוצע הן מדווחות על כשבעה ימי מיגרנה בחודש.
המשתתפות דיווחו כי במשך 11 ימים בשנה, בממוצע, הן נאלצות להיעדר מהעבודה/ לימודים בשל תסמיני המיגרנה. כ-16% מהן דיווחו כי פנו לטיפול במוקד לרפואה דחופה לפחות פעם בשנה (בעיקר למיון בתי החולים, אך גם למוקד טרם). בממוצע, אלו שפונות לקבלת עזרה דחופה בשל התקפים של כאבי ראש/ מיגרנה מדווחות על 3.5 פניות כאלו בשנה בממוצע.
תהליך האבחון אינו נגיש ומסורבל
על פי ממצאי הסקר, תהליך האבחון אינו נגיש ומסורבל. כשליש מהסובלות ממיגרנה פונות לרופא בטווח זמן מיידי, עד שבועיים לאחר הופעת המיגרנה הראשונה, אך רובן פונות לרופא רק זמן רב לאחר הופעתה. עוד עולה כי כמחצית מהנשים פונות לרופא המשפחה, חלקן יפנו מיד לנוירולוג או ימשיכו מרופא המשפחה לבירור אצלו, ורק מעטות יגיעו למומחה ייעודי לכאבי ראש.
מיטל בנשק, סמנכ"לית קרן בריאה. "עד כה לא נאספו נתונים על מאפייני המחלה בישראל ואין מסד ידע והכשרה מספקת בתחום לרופאים". צילום: פרטי
אחת הסיבות לחוסר מוטיבציה לפנות לאבחון היא שהנשים, על פי הסקר, מעריכות כי תהליך אבחון מצריך כשלושה ממשקים (פנייה לרופאים או למרפאות שונות) בממוצע ואורך זמן ממושך מאוד עד לקבלת אבחנה - בחלק גדול מהמקרים מעל שנה. כאמור, פחות ממחציתן מקבלות אבחון רשמי של סובלות ממיגרנה בסוף התהליך, וגם אלו שלא אובחנו במיגרנה השקיעו אותם מאמצים בתהליך.
על פי הממצאים, נשים שסובלות ממיגרנה משתמשות בנוגדי כאב OTC המיועדים לכאב כללי. רוב הטיפולים המניעתיים הם מתחום הרפואה אלטרנטיבית, תזונה מותאמת או תוספים. בקרב המאובחנות, בולט שימוש בתרופות ייעודיות מסוג ג'יפטנים וטריפטנים על חשבון השימוש במשככי כאבים גנריים.
ביטויי זלזול וביטול מצד הצוות המקצועי
הסקר חשף התמודדות עם ביטויי זלזול וביטול מצד הצוות המקצועי, משפחה ומעגלים חברתיים. כ-15% מהמשתתפות בסקר דיווחו על הפגנת זלזול או ביטול מצד הצוות רפואי בעת הפנייה לצורך קבלת טיפול בעניין המיגרנה. תגובות כמו "קחי כדור", "לכולם יש כאבי ראש" או "זה נפשי". שיעור דומה (13%) נתקלו בתגובות דומות מצד המעגלים החברתיים והמשפחתיים הקרובים.
כ-10% דיווחו על הערות לא ראויות שהופנו כלפיהן, שאינן רלוונטיות לטיפול. לכ-17% מהסובלות הוצע בשלב כלשהו טיפול פסיכולוגי ולחלקן הגדול בשילוב עם משככי הכאבים ולא כתחליף.
המחקר בדק גם התמודדות עם מיגרנה בסיטואציות הורמונליות. נמצא כי 60% מקהל היעד מקבלות מחזור סדיר. כ-36% עושות שימוש באמצעי מניעה או טיפול הורמונלי, כ-31% סובלות מאאורה.
נמצא קשר נמוך יחסית בין רוב התקופות ההורמונליות השונות לשינויים בתדירות ועוצמת ההופעה של תסמיני המיגרנה אך הקשר שחוות הנשים בין התקפי המיגרנה והריון גבוה יותר ממצבים הורמונליים אחרים: לפחות שליש מהנשים שהיו בהריון מדווחות על שינוי בהופעת התסמינים (עלייה/ ירידה ברמה דומה יחסית).
רמת המודעות נמוכה בקרב חולים ורופאים כאחד
ד"ר שירה מרקוביץ', מומחית בנוירולוגיה וכאב ראש במרכז הרפואי שערי צדק ומכבי שירותי בריאות, חברת ועד מנהל של עמותת הראש הכרוני שלי, מסרה לדוקטורס אונלי: "אחוזי האבחון הנמוכים והזמן הארוך שלוקח להגיע לאבחון הם סימפטומים מדאיגים לרמת המודעות הנמוכה בקרב חולים ורופאים כאחד. צריך לקדם סדנאות ייעודיות לרופאים על מיגרנות כדי לקצר את זמן האבחון ותחילת טיפול מותאם ואפקטיבי ולהפנות מקרים מתאימים למומחה כאב ראש. יש גם צורך להעלות מודעות בקרב האוכלוסיה שמיגרנה היא מחלה נוירולוגית ויש אפשרות לקבל טיפול ולהפחית את הסבל".
פייגא מרקס, יו"ר עמותת הראש הכרוני שלי, הוסיפה: "הרבה חולות וחולים, בגלל שחוו אמירות מרופאים שזה נפשי אינם הולכים לקבל אבחון מסודר ומגיעים למצבים יותר קשים וכרוניים עקב כך. מיגרנה היא מחלה נוירולוגית מורכבת שמשפיעה על כל הגוף, מדובר במחלה השלישית הכי נפוצה בעולם והסיבה מספר שתיים בעולם שמובילה לנכות. היחס של רופא למחלה יכול לעשות את כל ההבדל. אנשים באים עם כאב כרוני והם לא יודעים איך להתמודד ולעזור לעצמם. הם מסתכלים על הרופא לא רק כאיש מקצוע אלא כאדם שייקח אותם ברצינות, יכוון אותם וילווה אותם במסע הכאב הזה".
חשוב, מוסיפה מרקס, שיהיה פרוטוקול בחדרי מיון, טרם ובתי חולים של איך לעזור לחולי מיגרנה. לא רק לזרוק להם אקמול ואופטלגין. "כאב ראש מלקיחת יתר משככי כאבים זו תופעה שהרבה פעמים נגרמת כי רופאים מרגישים חסרי אונים וישר רושמים תרופות מרשם שבמקרים מסוימים עושים יותר נזק מתועלת. חשוב שלכל רופא יהיה ידע עדכני בכאב ראש ומיגרנה לא משנה אם זה רופא משפחה, נוירולוג או רופא שמתמחה בכאב".
מיטל בנשק, סמנכ"לית קרן בריאה, המקדמת זכויות נשים במערכת הבריאות, מסרה לדוקטורס אונלי: "אנחנו מלוות נשים הסובלות ממחלות שקופות שונות כבר תקופה ארוכה. כשקיבלנו את הנתונים, נדהמנו לגלות איך גם כאן, בהתמודדות עם מיגרנות כרוניות, סטריאוטיפים עמוקים שטבועים בתרבות שלנו משפיעים על איכות הטיפול והאבחון שנשים מקבלות - בסקר הודגם כי אחת מכל חמש נשים חוותה זלזול מצד המערכת הרפואית וגם מצד בני משפחה וחברים.
בנוסף, אומרת בנשק, "התופעה בה נשים חוות כאב פיזי ונשלחות לפסיכולוג חייבת להיפסק. נשים בסקר העידו כי אמרו להן שזה 'נפשי' שהן 'סתם מגזימות' ול'כל אחד יש כאב ראש', ובכך ביטלו את חוויית המטופלות שהכאב העז משבש את חייהן, פוגע בתפקוד בעבודה ובחיים החברתיים ובחלק מהמקרים מחייב אשפוז במיון כמה פעמים בשנה".
בנשק מציינת כי על פי הערכה גסה, מדובר ביותר מ-200,000 פניות בשנה של הסובלות ממיגרנה לקבלת עזרה במוקדי רפואה דחופה ולמרות זאת, עד כה לא נאספו נתונים על מאפייני המחלה בישראל ואין מסד ידע והכשרה מספקת בתחום לרופאים הפוגשים נשים אלו.
"אני מקווה שהמחקר שלנו הוא סנונית ראשונה שתוביל למחקרים נוספים ושיח מורחב ועמוק יותר שיסייע למצוא פתרונות ולהקל על המתמודדות עם המחלה", סיכמה בנשק.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
