מעקב אחר סיכון לממאירות בקרב מטופלים עם פסוריאזיס המקבלים טיפולים אימונומודולטוריים לטווח ארוך הוא עדיין מטרה חשובה מבחינה בטיחותית. מטרת המחקר שממצאיו תוארו בכתב העת Journal of the American Academy of Dermatology הייתה לדווח על שיעור הממאירות בקרב מטופלים עם פסוריאזיס בינונית עד חמורה אשר קיבלו טיפול עם גוסלקומאב למשך 5 שנים ביחס לאוכלוסייה הכללית ולאוכלוסיית המטופלים עם פסוריאזיס.
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר העריכו החוקרים את שיעורי הממאירות המצטברים ל-100 שנות אדם בקרב 1,721 מטופלים שקיבלו טיפול עם גוסלקומאב במסגרת הניסויים VOYAGE1&2. לאחר מכן השוו החוקרים את שיעורי הממאירות (להוציא סרטני עור שאינם מלנומה) לשיעורים שב- Psoriasis Longitudinal Assessment and Registryי(PSOLAR). מעבר לכך, חישבו החוקרים את יחסי ההיארעות המתוקננים המשווים בין שיעורי ממאירות (למעט סרטני עור שאינם מלנומה וסרטן צוואר הרחם התחום באתרו) בין מטופלים שקיבלו טיפול עם גוסלקומאב ואוכלוסיית ארה״ב על ידי שימוש במידע מה-SEER המתוקנן לגיל, מין ומוצא אתני.
תוצאות המחקר הראו כי מתוך 1,721 מטופלים שקיבלו טיפול עם גוסלקומאב (מעל 7,100 שנות אדם), ל-24 היו סרטני עור שאינם מלנומה (0.34 מקרים ל-100 שנות אדם; יחס קרצינומת תאי בסיס וקרצינומת תאי קשקש – 2.2/1) ול-32 היו ממאירויות אחרות (0.45 מקרים ל-100 שנות אדם). לצורך השוואה, שיעור הממאירות למעט סרטני עור שאינם מלנומה עמד על 0.68 ל-100 שנות אדם ב-PSOLAR. מעבר לכך, נמצא כי שיעורי הממאירות (למעט סרטני עור שאינם מלנומה או סרטן צוואר הרחם התחום באתרו) בקרב מטופלים שקיבלו טיפול עם גוסלקומאב היו עקביים עם אלה הצפויים ביחס לאוכלוסייה הכללית בארה״ב (יחסי ההיארעות המתוקנני-0.93(.
ממחקר זה עולה כי בקרב מטופלים אשר קיבלו טיפול עם גוסלקומאב למשך עד 5 שנים, שיעורי הממאירות היו נמוכים ובאופן כללי תאמו את המצופה מכלל האוכלוסייה ובאוכלוסיית המטופלים עם פסוריאזיס.
מקור: