יום הזיכרון לשואה ולגבורה

ד"ר ישראל מילייקובסקי – גיבור לאומי נשכח

דמותו של ד"ר מילייקובסקי, הרופא שניצח על מערך הרפואה בגטו ורשה ובהנהגתו בוצעו מחקרים רפואיים, נשמטה מהזיכרון הקולקטיבי שלנו | השנה, בכנס נהריה על רפואה ושואה, תוענק לראשונה מלגת לימודים על שמו כחלק מהנצחת מורשתו

ד"ר ישראל מילייקובסקי. צילום: יד ושם

על פי ההגדרה בויקיפדיה, "גיבור לאומי הוא גיבור תרבות ששמו, אישיותו ותיעוד מעשיו טבועים בתודעת הלאום ומשמשים מושא לגאווה... חייו של הגיבור הלאומי מתחילים כחיים רגילים כשל כל אדם, ומשתנים באופן יוצא דופן בעקבות אירועי חיים משמעותיים, לעתים קרובות כתגובה לחוסר צדק חברתי ולעתים כתגובה לאסונות טבע. מקרים נפוצים הם מקרים שבהם הגיבור הלאומי מוצג כמגינם של האנשים הפשוטים וכמסייע להמוני העם נגד דיכוי ועריצות או שחיתות של המבנה הממסדי, כגון מאבק במלך רע".

ד"ר ישראל מילייקובסקי עונה על כל אלה ועוד. בשורות הבאות נציג את פועלו ומנהיגותו יוצאת הדופן והטראגית בגינם הוא ראוי להיזכר כאחד מגיבורי העם היהודי בפרט וגיבורי השואה בכלל. תמוה איך דמות כה משמעותית נשמטה מהזיכרון הקולקטיבי שלנו, אף שזכתה לאחרונה למחקר על ידי ד"ר נעמי מנוחין בספרה "דרך ללא מוצא,  ד"ר ישראל מילייקובסקי 1943-1887" (הוצאת זלמן שזר).

לאנשי צוות רפואי מהווה ד"ר מילייקובסקי מגדלור ומצפן, וסיפורו מייצג את סיפור הרפואה היהודית בשואה וצריך להיות נר לרגלינו, העוסקים ברפואה.

בצל אסון רפואי - שעת המבחן של הרופאים היהודים

ישראל מילייקובסקי נולד ב-17 ביולי 1887 בעיירה קרבו שבמחוז וילנה. בהמשך היגר עם הוריו לורשה. הוא למד רפואה בורשה, התמחה במחלות עור ומין וסיים את לימודיו ב-1914. במלחמת העולם הראשונה גויס לצבא הרוסי ושירת תחילה כמפקד בית חולים שדה וזמן קצר לאחר מכן נפל בשבי הגרמני, שם שהה כשלוש שנים. במהלך שהותו בשבי שימש כרופא במחנות שבויים. באותו זמן כבר היה נשוי ואב לתינוקת, בתו היחידה, יאנינה.

לאחר תום מלחמת העולם הראשונה המשיך לשמש כרופא צבאי בתפקידים שונים ושוחרר מהצבא ב-1923. לאחר שחרורו החל לעבוד בבית חולים יהודי בורשה והצטרף לארגון הבריאות היהודי טא"ז, ששירת את כלל יהודי פולין ולארגון הרופאים היהודי ZLRP.

בשנת 1936 הוזמן להשתתף בקונגרס העולמי הראשון של רופאים יהודים, אשר התקיים בארץ ישראל. בקונגרס זה השתתפו 1,200 רופאים יהודים מרחבי העולם, מתוכם 68 רופאים יהודים מפולין.

הרופאים מאירופה סיפרו על מצבם הקשה של הקהילות היהודיות באירופה נוכח התגברות האנטישמיות במדינות אירופה בכלל ובגרמניה ופולין בפרט. רופאים יהודים היוו אחוז ניכר מכלל הרופאים בפולין והיו שדרה מרכזית במוסדות בריאות רבים בפולין.

עם התגברות האנטישמיות החלו הגבלות על פעילות הרופאים היהודים במוסדות הציבוריים. רופאים יהודים פוטרו מעבודתם, או לא יכלו להתקבל למשרות בבתי חולים. בפולין נקבעה הגבלה על מספר היהודים שיכלו להתקבל ללימודי רפואה (נומרוס קלאוזוס) וב-1937 נאסרה קבלת  סטודנטים יהודים לאוניברסיטאות.

בשל התנאים הקשים וההגבלות על הרופאים היהודים ועל הקהילות היהודיות, נבנה בסיוע הג'וינט מערך רפואי יהודי עצמאי ברחבי אירופה, אשר היווה את הבסיס למערך הרפואי בגטאות. הרופאים היהודים באירופה התאגדו באיגודים מקצועיים והוקמו מוסדות רפואיים ייעודיים לקהילות היהודיות. מערכי הבריאות הללו כללו בתי חולים, מרפאות, תחנות לרפואה מונעת וקידום בריאות במסגרות החינוך, כולל בדיקות תקופתיות של ילדים.

ד"ר מילייקובסקי היה חבר הנהלה של ארגון הרופאים היהודים בפולין (ZLRP) ונבחר ליו"ר הארגון ב-1939. בארגון היו רשומים 600  חברים ופעילותו נמשכה עד מאי 1939.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בורשה כ-400 אלף יהודים, מתוכם כ-800 רופאים. הם ניצבו בפני אסון רפואי ממושך שהמיטו הנאצים על הגטו. לא התקבל כל סיוע רפואי מצד הכובש הנאצי ויתר על כן, הנאצים הציבו מגבלות ואיסורים חמורים אשר מנעו מתן טיפול רפואי הולם ובסיסי.

המורשת הרפואית, הארגונית והערכית שאפיינה את מערך הרפואה היהודי טרם המלחמה היוותה בסיס להתמודדות והתארגנות הרופאים לאחר הכיבוש הנאצי. זו היתה שעת המבחן שלהם. הידע, הארגון, התפישה הסוציאלית ובריאות הציבור היוו את הבסיס להיערכות הרפואית היהודית בזמן השואה.

כוח סבל והישרדות

ד"ר מילייקובסקי נבחר לעמוד בראש מערך הבריאות של גטו ורשה תחת הנהלת היודנראט. ראש היודנראט, אדם צ'רניאקוב, היה חבר ועמית ותיק של ד"ר מילייקובסקי מהתקופה טרום המלחמה, עת כיהן כיו"ר ארגון המהנדסים היהודים בפולין ומילייקובסקי כיהן כיו"ר ארגון הרופאים היהודים בפולין.

המשימה שהוטלה על מילייקובסקי היתה קשה וטראגית. הוא נשא באחריות על בריאותם של כל תושבי הגטו, כאשר לא היו כל אמצעים לביצוע המשימה. המערך הרפואי שהוקם בגטו תחת ניהולו היה רחב ומסועף ולמעשה התבסס על מערך הרפואה היהודית בוורשה טרם המעבר לגטו. הוקמו בתי חולים, מחלקת סניטציה, מחלקה אמבולטורית ומחלקת בקרה שכללה פיקוח על מזון  והיגיינה. כמו כן מערך בתי מרקחת לאספקת חיסונים ותרופות.

התחלואה העיקרית עימה התמודדו היתה מחלות זיהומית ובעיקר טיפוס ושחפת ומחלת הרעב. למרות כל הקשיים נמשכה גם העבודה בתחום הרפואה המונעת והתבצעו בדיקות תקופתיות לילדים וכיו"ב.

אחות מטפלת בשני ילדים מורעבים בבית חולים בגטו ורשה. תצלום מתוך המחקר הקליני על רעב שנערך בגטו ב-1942 על ידי רופאים יהודים שהועסקו בבית החולים היהודי לילדים. רוב הרופאים המשתתפים נספו במהלך המלחמה. צילום באדיבות: ועדת ההפצה האמריקאית/ מוזיאון השואה, ארה"ב

על משימה קשה זו העיד ד"ר מילייקובסקי במכתבו לארכיון "עונג שבת", (ארכיון שמטרתו היתה לתעד את אירועי השואה ונוהל על ידי ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום):

"עבודתי המסועפת והאינטנסיבית מאוד בתחום שהופקד בידי, תחום הבריאות והאשפוז בקהילה היהודית בגטו, גוזלת ממני את כל שעות הערות שלי... כאן בגטו אנחנו חייבים לעשות כל ניסיון לשרוד לאחר התקופה הנוראה הזאת... כוח סבל והישרדות חייבים להיות הסיסמה העכשווית שלנו... אשאל שני מושגים מהרפואה: אנדוגני ואקסוגני. כלפי פנים, אנחנו צריכים לעשות כל דבר כדי לאפשר כוח סבל והישרדות. אבל כלפי חוץ, מהלומת השוט של העריצים מאלצת אותנו לבצע משימות ומעשים מעבר ליכולתו של הכוח השברירי שלנו...

ארגנו חיים יהודיים במקום שהאיכויות היהודיות האמיתיות של חסד וחמלה מוצאים מימוש... מטבחים ציבוריים, קורסים רפואיים וגם לימודים אחרים כדי לאפשר לדור הצעיר (בגטו) לגדול עם מיומנויות. מחקר רפואי אינטנסיבי נערך בנושא מוות מרעב ומטיפוס... החומר הרפואי (לרוע המזל, השופע) נלמד כולו ותוצאות רפואיות כוללניות של המחקר מצויות בהכנה... אנחנו רוצים להראות לעולם שאפילו הנסיונות הנוראים האלה אינם שוברים אותנו... התוצאה של עבודה זו תתפרסם בשלב מאוחר יותר, כך אני מקווה, ותעורר התעניינות גדולה בכל העולם".

(ד"ר ישראל מילייקובסקי, תשובה לשאלון ארכיון "עונג שבת" בגטו ורשה. מתוך "חלוק לבן בגטו, מבט על קורות הרפואה היהודית בתקופת השואה", מאת מרים עופר, עמ' 292-290, הוצאת יד ושם)

כפי שעולה מן המכתב, ד"ר מילייקובסקי שאף לנהל מערך בריאות ברמה גבוהה ולתת מענה לכל הצרכים ומעבר לכך. היה סביר להניח כי במצב אליו נקלעו הרופאים בגטו ורשה ומילייקובסקי בראשם, תתקבל החלטה להתמקד במתן רפואה דחופה ומענה מיידי לבעיות אקוטיות בלבד, אך לא כך היה.

מערך רפואי רחב בגטו לצד מחקר פעיל

בגטו ורשה הוקם מערך רפואי שלא נפל בהיקפו ממערכים רפואיים בעת שלום. רפואה דחופה, בתי חולים עם מחלקות אשפוז, בית חולים לילדים,  תחנות לרפואה מונעת ובריאות האם והילד, מחלקת היגיינה וסניטציה ובתי מרקחת. ולא זו בלבד, תחת הנהגתו של מילייקובסקי בוצעו מחקרים רפואיים בגטו ורשה. המחקרים התמקדו בבעיות הבוערות בגטו, בעיקר טיפוס, במטרה לאתר טיפולים וחיסונים חדשים כיוון שאספקת התרופות והחיסונים מחוץ לגטו היתה מאוד מוגבלת אם בכלל.

רעבים בעצמם, ללא יכולת להביא לריפוי שלהם או של מטופליהם הגוססים מרעב, חקרו הרופאים את תופעות מחלת הרעב, את ההשפעות על המערכת האנדוקרינית, ההמטולוגית, לב וכלי דם והשפעת הרעב על ילדים. נערכו גם נתיחות לאחר המוות ודו"חות פתולוגיים מפורטים קובצו לפרק במחקר

בגטו ורשה נערך מחקר חסר תקדים בהיקפו על מחלת הרעב. מילייקובסקי איגד את טובי הרופאים היהודים בגטו, אשר טרם המלחמה היו בעלי שם כל אחד בתחומו, במסגרת עבודתם בבתי חולים ובאוניברסיטת ורשה, וביחד ערכו מחקר על מחלת הרעב. רעבים בעצמם, מבלי אפשרות להביא לריפוי שלהם או של מטופליהם הגוססים מרעב, הם חקרו את תופעות מחלת הרעב, את ההשפעות על המערכת האנדוקרינית, ההמטולוגית, לב וכלי דם והשפעת מחלת הרעב על ילדים. נערכו גם נתיחות לאחר המוות ודו"חות פתולוגיים מפורטים קובצו לפרק אחד של המחקר.

כריכת ספר מחקר הרעב. מילייקובסקי ערך את קובץ המחקרים לספר וכתב לו מבוא מצמרר. צילום: יד ושם

המחקר בוצע במשך חמישה חודשים בסך הכל, מפברואר ועד יולי 1942, ונפסק באופן פתאומי עם האקציה הראשונה. מילייקובסקי ערך את קובץ המחקרים לספר וכתב מבוא מצמרר, בעודו יושב בבית הטהרה בבית הקברות בגטו:

"... העינוי שבמילים... מעולם לא חשתי כך כמו כעת, כשעלי לכתוב את ההקדמה לעבודה זו. זהו רגע בלתי יאומן מכיוון שזהו מחקר שבוצע בתנאים שלא יאמנו. אני אוחז את העט בידי ומוות צופה מכל כיוון. הוא צופה דרך החלונות השחורים של בתים נטושים ורחובות חרבים שעברו ונדליזם וביזה. במצב כזה קשה למצוא שנינות ודרך להביע את הרגשות. הלשון שלי משותקת ואיני יכול לתאר את עומק התבוסה שאני חש. אני מחפש מילים מתאימות...זהו עינוי.

העבודה המוגשת כאן אינה גמורה, היא הופסקה בפתאומיות ב-22 ביולי 1942. היה זה יום קריטי בהיסטוריה של גטו ורשה, היום בו החלו השילוחים והחל הרצח ההמוני. כן, השילוחים והרצח הן מילים נרדפות במציאות של גטו ורשה וההשלכות שלהם יובנו לחלוטין רק בעתיד..... נתונים על רעב ועל שתי המחלות הנלוות העיקריות בגטו - טיפוס ושחפת - נאספו מנתונים של בתי יתומים ומחסה ובתי חולים בגטו. קבוצת רופאים חוקרים, שבעצמם חיו תחת תנאי רעב, החליטו שמציאות חיינו הקשה תהפוך לנושא עבודת החקר שלנו. בלי להתחשב בתנאים המחפירים שלא תאמו כלל ביצוע מחקר, כל החוקרים עבדו בתאוות מחקר ומסירות. בתי החולים היו למעשה מבנים מאולתרים וחסרו ציוד בסיסי, כמו גם המעבדות שלא הכילו מספיק ראגנטים וחומרי מחקר, מה שהפך את המשימה לקשה עוד יותר.

החוקרים סבלו מרעב. למרות זאת, המלאכה נמשכה, בצניעות, בשקט ובלי פרסום. החומרים נאספו בחמישה חודשים בלבד, מלאכה שהיה לוקחת לפחות שנה בתנאים רגילים. עבדנו כאילו ידענו בתת מודע שהעבודה יכולה להיפסק בפתאומיות בכל רגע...

אחרי 18 חודשים בהם האויב ניסה להשמידנו ברעב, הוא מצא דרך יעילה יותר והשילוחים החלו. שיטה זו של השמדה היתה יעילה הרבה יותר מהרעבה - יש בידנו את הנתונים להוכיח זאת. סגירת חומות הגטו הביאה לתמותה של 43,000 איש. בחודשיים בלבד של גירושים, התמותה הגיעה ל-250,000 איש...

ומילים אחרונות לכבודכם הרופאים היהודים. מה אומר לכם, עמיתיי האהובים וחברי לסבל ולמצוקה. אתם חלק מכולנו. עבדות, רעב, גירושים ותמונות המוות בגטו שלנו, הם גם מנת חלקכם. ואתם בעבודתכם, נתתם תשובה אחת למרצחים: לא כולי אמות! 'NON OMNIAS MORIAR'". (ד"ר ישראל מילייקובסקי, ראש מחלקת הרפואה, היודנראט של גטו ורשה. אוקטובר 1942. ורשה. תרגום מפולנית: מרתה סטנקיביץ).

מילייקובסקי העביר את העותק הערוך של המחקר לשמירה אצל עמיתו הפולני, ד"ר אורלובסקי, אשר שמר את המסמכים עד לאחר המלחמה והעביר אותם לאחד החוקרים, ד"ר אפלבאום, ששרד. הוא ערך את המחקר והעביר לג'וינט לפרסום. הספר פורסם בצרפתית בשנת 1946 ובאנגלית ב-1979.

קבוצת המחקר שלנו (פרופ' אבי עורי, ד"ר מרים עופר, ד"ר איתן לה פיקאר, ד"ר שמואל רייס וד"ר הדס שאשא לבסקי) עומלת בימים אלה על תרגום המחקר לעברית ונקווה להוציאו לאור בחודשים הקרובים. אנו חשים כי זו חובתנו לרופאים אלה, אחינו גיבורי התהילה, לתרגם את עבודתם לשפת העם היהודי ובכך להפיץ את גבורתם בקרב עמנו.

בית ספר מחתרתי לרפואה בגטו

אם לא די בכל הפעילות המצוינת מעלה, בנוסף להפעלת מערך רפואי מקיף וביצוע מחקרים, הוקם בית ספר מחתרתי לרפואה בגטו ורשה. לימודים היו אסורים בתכלית האיסור והעונש על כך היה מוות. אבל בין חומות הגטו היו מאות סטודנטים לרפואה ומאות רופאים שבעל כורחם נפלטו מהפקולטה לרפואה עת גורשו לגטו.

ביוזמת ד"ר מילייקובסקי, ד"ר צוויבאום ופרופ' הירשפלד ובעזרת עמיתים פולנים מהפקולטה בורשה, ועשרות רופאים בגטו, הוקם בית ספר לרפואה באצטלה של קורס טכנאי סניטציה. בית הספר פעל בין מאי 1941 ועד יולי 1942 ובשיאו למדו בו כ-500 סטודנטים לרפואה. רובם לא שרדו את זוועות השואה. מקצתם, כ-50 סטודנטים, שרדו והשלימו את לימודיהם לאחר המלחמה. הם העידו בפני החוקר צ'ארלס רולנד על הקשיים מחד והמוטיבציה האדירה מאידך להמשיך ללמוד כאילו אין סכנת מוות המרחפת מעל ראשם. ישראל מילייקובסקי הוא זה שהנהיג את כל המפעל הלא יאמן הזה בגטו ורשה.

הבחירה להמשיך ולטפל בחולים ולצעוד עימם אל המוות

היו לו אינספור אפשרויות להציל את עצמו. בתו יאנינה נישאה וחיה מחוץ לגטו בזכות קשריו של בן זוגה. הם הפצירו באביה שיציל את עצמו ויברח מהגטו בעזרתם, אך הוא רק הגיע לבקרם מדי פעם ולא שעה לבקשתם. מילייקובסקי היה, כאמור, בארץ ישראל ב-1936 ונפעם מהמפעל הציוני ומיופיה של הארץ. האפשרות להישאר בישראל היתה קיימת אך הוא חש שעליו לחזור לקהילתו ולהשלים את שליחותו שם.

מילייקובסקי היה ציוני וכתב בכתביו כי לאחר המלחמה יש להגשים את החלום הציוני ולעלות לישראל וזהו המפלט היחיד לעם היהודי. אבל תחושת המחויבות לקהילה שאותה הנהיג היא שהובילה אותו חזרה לורשה ולתופת שהביאה איתה השואה. והיו עוד אפשרויות להציל את עצמו בזכות היותו רופא ובזכות קשריו הרבים מחוץ לכותלי הגטו. בחירתו הטראגית, להמשיך להנהיג את קהילתו וללכת עם החולים לכיכר השילוחים, עומדת בשורה אחת עם מנהיגים שזכורים לנו היטב כגיבורים לאומיים, כדוגמת יאנוש קורצ'ק.

ביום שבו החלה האקציה הגדולה בגטו ורשה, בה שולחו אל מותם 300 אלף יהודים, התאבד אדם צ'רניאקוב, יו"ר היודנראט. ד"ר מילייקובסקי נקרא לקבוע את מותו וקבע כי התאבד בשתיית אשלגן ציאני. כך איבד מילייקובסקי חבר ושותף לדרך, ונשאר לבדו עד היום שבו הוא עצמו נלקח לכיכר השילוחים.

מילייקובסקי נשלח לטרבלינקה באקציה ב-18 בינואר 1943. לפי עדויות שונות, הוא קיבל מסר כי כדאי שיסתתר טרם יגיעו הגרמנים למשרדו. אך הוא לא הסתתר והובל לכיכר השילוחים בעודו צועק לעבר הגרמנים: "רוצחים, דמנו יהיה על ראשיכם". לא ידוע היכן בדיוק מצא את מותו. ישנם דיווחים כי הוכנס לקרון יחד עם אחיו אברהם. יש המשערים כי התאבד בקרון בדרך לטרבלינקה יחד עם עוד רופאים.

בתו של מילייקובסקי, יאנינה, עבדה כרופאה וחוקרת בפולין ולאחר מכן בפריז ונפטרה ב-1960. לא היו לה ילדים. לא ידוע על קרובי משפחה אחרים של ישראל מילייקובסקי אשר הינם בין החיים היום.

מלגת לימודים ראשונה ע"ש ד"ר ישראל מילייקובסקי

ישראל מילייקובסקי מיצג דמות של גיבור לאומי ובכל זאת שמו אינו מוכר לרוב העם היהודי. הוא מייצג בחייו דור של מנהיגים מקרב האינטליגנציה הפולנית של תחילת המאה, אשר פעלו למען הקהילה היהודית בפולין במקביל להיותם ציוניים. הוא נבחר לתפקיד הטראגי של ניהול מערך הרפואה בגטו ורשה באופן טבעי, בשל היותו מנהיג בקרב הרופאים היהודים ובקרב הקהילה היהודית בורשה בכלל.

ד"ר מרים עופר כותבת בהקדמה לספרה "חלוק לבן בגטו":

"התנאים בגטו ורשה, כמו בגטאות ומחנות אחרים, הובילו לתחלואה המונית, שרואים רק במצבי קיצון של ג'נוסייד או אסונות הומניים גדולים. במצבים אלה על פי רוב, המערך הרפואי של הקבוצה הנרדפת או הפגועה קורס והם נתמכים מסיוע רפואי חיצוני. לא כך היה המצב בגטו ורשה ובגטאות נוספים. בתוך התנאים הבלתי נתפשים של תחלואה קשה מחד וחוסר אמצעים והגבלות קשות מאידך, הצליחו היהודים, כלומר החברה הנרדפת, לקיים מערך רפואי מקצועי  ומודרני. זו תופעה שאין לה אח ורע בהיסטוריה עד ימינו אנו". ועל כל זה ניצח ד"ר ישראל מילייקובסקי.

תפקידנו כרופאים וכמחנכים להנציח את שמו של ד"ר ישראל מילייקובסקי, למען ייכנס לתודעה הקולקטיבית של העם היהודי כגיבור לאומי. במנהיגותו ובבחירותיו הוא מייצג קבוצה של רופאים יהודים אשר בחרו להמשיך ולטפל בחולים ולצעוד עימם אל המוות, אף שיכלו להציל את עצמם. מורשתם של רופאים אלה צריכה להיות נר לרגלינו, העוסקים במקצועות הרפואה, ואות למצפוננו כאשר אנו נדרשים להכריע בסוגיות ודילמות יומיומיות הנובעות מהעיסוק שבו בחרנו.

יחד עם גיבורים מוכרים כמו הלוחמים האמיצים במרד גטו ורשה, המחנכים ובראשם יאנוש קורצא'ק, שהלכו עם תלמידיהם אל מותם ועוד גיבורים אחרים, יש ללמד וללמוד על מעשי גבורתם של אנשי הרפואה בגטאות ובמחנות הריכוז אשר בבחירתם להמשיך לטפל, לחקור וללמד מרדו בצורר הנאצי.

השנה, בכנס נהריה ה-23 על רפואה ושואה, על שם פרופ' שאול שאשא, נעניק בפעם הראשונה מלגת לימודים על שם ד"ר ישראל מילייקובסקי, תרומה של מועדון רוטרי עמיתים מנהריה. זוהי פעילות ראשונה מסדרת פעולות שיש לנקוט למען הנצחתו. בהיעדר בני משפחה, לא יהיה מי שייאבק על הנצחתו. על מנת להכניסו לתודעה הקולקטיבית של עמנו יש לקרוא רחובות, קתדרות, מבנים ובתי ספר על שמו וכן להכניס לתכנית הלימוד בכל פקולטה לרפואה, סיעוד ומקצועות הבריאות פרק על תולדות הרפואה בשואה.

המסרים והלקחים הנלמדים מפעילותם של הרופאים היהודים בשואה בכלל ומדמותו של מילייקובסקי בפרט אינם מוגבלים לעוסקים ברפואה ויש ללמד פרק זה בהיסטוריה של עם ישראל בכל בתי הספר בארץ, כחלק מלימודי ההיסטוריה של עם ישראל.

סיפורם של הרופאים היהודים בשואה מעיד כי הקהילה היהודית פעלה כחברה מודרנית ומאורגנת, שגם כאשר הפכה לאוכלוסיה נרדפת ומוכת גורל המשיכה להתנהל בכוחות עצמה. לא כצאן לטבח חלילה, אלא כחברה השולטת בגורלה ופועלת על מנת להיטיב ככל הניתן את המצב הנורא. לסיפור הזה אין אח ורע וחובתנו לספרו למען לא ישכח מדפי ההיסטוריה.

להרשמה לכנס נהריה ה-23 על רפואה ושואה - ליחצו כאן

מקורות וקריאה נוספת:

מרים עופר, "חלוק לבן בגטו, מבט על קורות הרפואה היהודית בתקופת השואה", הוצאת יד ושם

נעמי מנוחין, "דרך ללא מוצא, ד"ר ישראל מילייקובסקי 1943-1887", הוצאת מרכז זלמן שזר

נושאים קשורים:  רפואה ושואה,  ד"ר ישראל מילייקובסקי,  גטו ורשה,  הנצחה,  רופאים בשואה,  ד"ר הדס שאשא-לבסקי,  ד"ר מרים עופר,  מגזין,  חדשות
תגובות

יוזמה מבורכת ומרגשת. כל הכבוד הדס

18.04.2023, 08:03

אחד מסיפורי הגבורה וההקרבה העצמית שסופרו מרגש ומצמרר מאוד.

אנונימי/ת
18.04.2023, 08:08

מדהים שלא הונצח עד כה פועלו של הרופא. מאמר מרתק

18.04.2023, 13:39

מרגש ומרטיט.לאורו ובדרכו נלך.
חבל על דאבדין ואינם משתכחין.

ד"ר עופר כהן