במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Cardiovascular Diabetology', מטרת החוקרים הייתה לבחון את ההשפעה המגדרית ואת ההשפעה של הסוג הספציפי של מחלות לב וכלי דם (CVD) (מחלת לב איסכמית [IHD], אי ספיקת לב, מחלת עורקים פריפריאליים [PAD] או שבץ מוחי) על משך הזמן עד לתחילת הטיפול עם מעכבי sodium glucose cotransporter 2 או עם glucagon-like peptide 1 analogue (המכונות יחדיו GLD קרדיו-פרוטקטיביות) בחולים לאחר אבחנה כפולה של סוכרת סוג 2 (T2DM) ו-CVD.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר עוקבה ארצי בדנמרק, במסגרתו זוהו חולים עם אבחנה כפולה חדשה של T2DM ו-CVD (בתקופה החל מה-1 בינואר 2012 ועד ל-31 בדצמבר 2018), והעריכו את ה-Cumulative user proportionי(CUP). החוקרים השתמשו במודלים של פואסון (Poisson) לצורך הערכת שיעור התחלת הטיפול עם GLDs קרדיו-פרוטקטיביות. האנליזות הסופיות תוקננו למשתנים מתערבים (confounders) פוטנציאליים.
במסגרת המחקר נכללו בסך הכל 70,538 חולים עם אבחנות חדשות של T2DM ו-CVD (38% נשים, גיל ממוצע 70 ± 12 בעת ההכללה). לאורך 183,256 שנות אדם, 6,276 חולים ניפקו מרשם של GLD קרדיו-פרוטקטיביות. שיעור ה-CUPs לשנה של GLDs קרדיו-פרוטקטיביות היה נמוך יותר בנשים בהשוואה לגברים. שיעורי התחלת ה-GLDs היו נמוכים יותר בנשים (יחס השיעורים להתחלה, נשים לגברים: 0.76, רווח בר-סמך של 95% 0.72-0.81; מתוקנן 0.92, רווח בר-סמך של 95% 0.87-0.97). באנליזה מרובדת ל-CVD, יחס השיעורים המתוקנן להתחלת הטיפול היה נמוך יותר בנשים עם IHD ועם אי ספיקת לב [IHD: 0.91 (רווח בר-סמך של 95% 0.85-0.98), אי ספיקת לב: 0.85 (רווח בר-סמך של 95% 0.73-1.00), PAD: 0.92 (רווח בר-סמך של 95% 0.78-1.09), ושבץ: 1.06 (רווח בר-סמך של 95% 0.93-1.20)].
לסיכום, בחולים עם אבחנה חדשה כפולה של T2DM ו-CVD נצפו בנשים שיעורי התחלה נמוכים יותר של GLDs קרדיו-פרוטקטיביות. סיכון מיוחד נצפה בקרב מטופלות עם IHD או עם אי ספיקת לב.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
