מטרת המחקר הייתה לבחון את ההשפעה של גיל (כמשתנה רציף) על פרוגנוזה של סרטן שד בדרגה pT1-2N1 ולבחון את הערך שלו עבור קבלת החלטות בנוגע לטיפול בתר-ניתוחי בקרינה (Postmastectomy Radiotherapy - PMRT).
עוד בעניין דומה
החוקרים בחנו באופן רטרוספקטיבי 5,438 נבדקות מ-11 בתי חולים שעברו כריתת שד עבור סרטן שד בדרגה pT1-2N1. הם השתמשו במודל רגרסיה עבור סיכונים יחסיים על שם COX עם איפוץ נקנס לצורך הערכת הקשר בין גיל לבין תוצאים אונקולוגיים.
משך המעקב החציוני עמד על 67 חודשים. לאחר תקנון עבור מערפלים, תוצאות המחקר הדגימו כי עם העליה בגיל הופיעה מגמת ירידה לא מובהקת בסיכון להישנות אזורית ומקומית (Locoregional Recurrence - LRR) (p עבור קשר לא לינארי של 0.64; p עבור קשר לינארי של 0.078). כמו כן, נמצא קשר לא לינארי מובהק בין גיל לבין שרידות ללא מחלה (Disease-Free Survival - DFS) ושרידות כוללת (Overall Survival - OS) (p עבור קשר לא לניארי של פחות מ-0.05; p עבור קשר ליניארי של יותר מ-0.05, בהתאמה). DFS ו-OS הדגימו קשר בצורת U עם יחסי סיכונים מירביים בגיל 50 שנים. בכל הגילאים הודגמה ירידה בסיכון ל-LRR במטופלות שקיבלו PMRT, בהשוואה לאלו שלא (יחס סיכונים של 0.304, רווח בר-סמך של 95%, 0.204-0.454). יחס הסיכונים להשגת DFS או OS עלה בהדרגה על פי גיל עבור מטופלות שקיבלו PMRT לעומת אלו שלא. עבור מטופלות מתחת לגיל 50, PMRT נמצא קשור באופן עצמאי לתוצאי LRR,יDFS ו-OS (p מתחת ל-0.05 עבור כולם). במטופלות מעל גיל 50, נמצא קשר עצמאי בין PMRT לבין ירידה ב-LRRי(p=0.004), ללא השפעה על DFS או OS.
מסקנת החוקרים הייתה כי גיל מהווה מדד פרוגנוסטי עצמאי עבור מטופלות עם סרטן שד בדרגה pT1-2N1.יPMRT סיפק תועלת עבור שרידות של מטופלות מתחת לגיל 50 אך לא עבור מטופלות מעל גיל 50.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
