ראשית, הבהרה לשני מושגים: "יאטרופוביה" היא פחד מרופאים, ואילו שנאת רופאים היא "קסנוסויאטרו" (Xenos - זר, אויב, ביוונית עתיקה) - מושג שלא מצאתי לו עדיין סימוכין בספרות הרפואית ואני מציע אותו כאן (אשמח להצעות נוספות).
שנאת רופאים היא תופעה ידועה מקדמת דנא. במסכת קידושין נאמר כי "הטוב שברופאים לגיהנום", ולכן יש אולי מי המפרשים את הציווי הזה, שיש להפעילו גם היום וליצור עבור הרופא את הגיהנום כבר במרפאה הלכה למעשה. קיימים עשרות פירושים לפסוק זה, אחד מהם טוען כי בגיהנום אכן דרוש רופא, אולי.
ב-1858 יצא לאור "נזם זהב", ספרו של יוסף אלמנצי, משורר איש פאדובה, ובו השיר "טוב שברופאים לגיהנום" מתחיל במילים: "רוֹפֵא רָשָׁע! פְּקוּדֵי אֵל בְּזַיִת... לֹא תִּרְצַח, לֹא תִּנְאַף כְּאָב מָחִיתָ, לִפְקֹֹֹד אִשָּׁה זָרָה יוֹם יוֹם רָצִיתָ... שָׁפַכְתָּ דָּם נָקִי" וגו'.
ברנרד שאו, בהקדמה למחזה הנפלא שלו "דילמת הרופא", יוצא בכתב אישום ארוך ומנומק כנגד הרופאים, השרלטנות ותאוות הבצע. ב"החולה המדומה" של מולייר מרפאים את החולה שרלטנים, ואפילו באופרה של מוצרט "כך עושות כולן" יש רופא מתחזה המשתמש במגנט, שהיה מקובל אז לריפוי מתחזים.
האטיולוגיה של המחלה הנ"ל מתחילה בילדות, עם הטראומה של העולל המוחזק חזק בידי האם (או האב) ואדם בחלוק לבן נועץ בִגרונו כפיס עץ. מילדותי אני זוכר כיצד הוחדר לגרוני מכשיר אימתני, שכרת את שני שקדי. הזיכרון טושטש במקצת על יד שבוע של בליעת גלידת וניל.
עמודי החדשות מוסיפים שמן למדורת השבט. כל טעות אבחנתית נעה בין טעות אנוש לפשע פלילי, כאילו מדובר בקנוניה של הרופאים לחסל את כל הנכנסים למחלקה לרפואה דחופה, זירת הפשע שבה מתעללים בממתינים
האימה הזו מתוחזקת היטב על ידי מערכת המשפט והתמחויות של עורכי דין שמאסו בכתיבת חוזים ועברו למקצוע חדש – "מומחים לרשלנות רפואית". כתבות מוסוות בעיתונים מביאות לקהל הרחב את הבשורה כי כניסה לבית החולים עשויה להביא לשיפור ניכר במצב הכספי – "נפגעת? (או אפילו אם לא נפגעת), המומחה שלנו כבר יסדר לך פיצוי הגון. במקום לשבור במכה אחת את שיניו של הרופא ולהיענש על כך (או לא), נתבע את עוטה החלוק הלבן", וגם עורך הדין לא יפסיד. עמודי החדשות מוסיפים שמן למדורת השבט. כל טעות אבחנתית נעה בין טעות אנוש לפשע פלילי, כאילו מדובר בקנוניה של הרופאים לחסל את כל הנכנסים למחלקה לרפואה דחופה, שהיא הרי זירת הפשע ושם מתעללים בממתינים.
בשל דרישות ארגוני הרופאים, ליד כל רופא נמצא שוטר, המעצים את מחלת שנאת הרופאים, ובצדק רב. אין חיסון אפשרי למניעת שנאת רופאים. מה גם שמדי פעם, עם התפרצות נוספת של המחלה (מקרים בודדים או מגיפה ממש), רפלקס מאוד מיוחד מתבטא ב"השבתה" – סוגרים את המרפאות ואת המלר"דים, ובמדים ירוקים ולבנים יוצאים גורמי המחלה לחצרות בתי החולים, ומנהליהם ואגודות האחיות והרופאים מצהירים שיש להם "אפס סובלנות" לאלימות והם גם ינהלו את האוקסימורון המפורסם "נילחם באלימות". כך, כל אותם שונאי רופאים רדומים, שהמתינו בסבלנות חודשים ארוכים לתור לניתוח הטחורים המדממים, יקבלו תור חדש, צמוד למועד שבו יחודש הדרכון שלהם במשרד הפנים בסכנין (כי אין תורים במקומות האחרים).
זמני ההמתנה לרופא בסדרה הטלוויזיה הרפואית האחרונה נעים בין מספר שניות - הרופא למעשה המתין למטופל - לדקה ומחצה. לא פלא שאצל הפציינט הממתין ארוכות לתורו חל שינוי באזור האמיגדלה, המצווה עליו להפוך שולחן ולתקוף את כל מה שמכוסה בצבע לבן וירוק
כמעט שכחתי את ה"בוסטר", זריקת העידוד הניתנת בערוצי הטלוויזיה: זמני ההמתנה לרופא בסדרה הרפואית האחרונה נעים בין מספר שניות – הרופא למעשה המתין למטופל – לדקה ומחצה, כפי שנמדד ופורסם בספרות. ההחייאה מצליחה ב-75% מהמקרים (פורסם ב-NEJM). לא פלא שאצל הפציינט הממתין אורכות לתורו חל שינוי באזור האמיגדלה, המצווה עליו להפוך שולחן ולתקוף את כל מה שמכוסה בצבע לבן וירוק. בנוסף, מתארות נשים מפוקסלות ומעֻוותות קול את מה שעשה להם אותו רופא (ראו לעיל הציטוט מ-1858).
מאחר שהמחלה רדומה ומתפרצת רק בתנאי סביבה מיוחדים, אנו יודעים מלימודי הרפואה כי הדרך הטובה ביותר למנוע התפרצות מחלה או מגיפה היא על ידי פעולות מניעה: זיהוי גורמי המחלה מראש, השמדתם והקטנת הסיכון לרופא ולפציינט במגע עם מציתי התקף קסנוסויאטרו טיפוסית (ע"ע). אולם, הגישה של האחראים על בריאות ושלום הצוות הרפואי, בניגוד לכל הידע שלהם במניעת מחלות, גורסת כי ענישה וחקיקה, שוטרים ומאבטחים, ימנעו התפרצות – ואולי יש להפעיל אמצעי מניעה אחרים?
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
