התמותה בעקבות מאמצי החייאה המבוצעים בבית חולים הינה שכיחה יותר בקרב מבוגרים. ההשפעה של שבריריות (Frailty) על יכולת השרידות עד לשחרור לאחר החייאה לב-ריאה אשר בוצעה במסגרת בית חולים, עודנה לא מובנת דיה.
עוד בעניין דומה
במסגרת מחקר עוקבה רטרוספקטיבי אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of General Internal Medicine ביקשו החוקרים לבחון האם שבריריות (הנמדדת על ידי המדד לשבריריות קלינית) קשורה לתמותה לאחר החייאה לב-ריאה בעקבות דום לב בבית חולים, וזאת בקרב חולים מבוגרים בארה"ב.
במחקר זה השתתפו חולים בני 65 שנים ומעלה אשר עברו החייאת לב-ריאה במהלך אשפוז. הנבדקים אושפזו בשני בתי חולים אקדמיים עירוניים ושלושה בתי חולים קהילתיים פרבריים באזור בוסטון, בין חודשי ינואר 2018-ינואר 2020. מטופלים עם ציוני שבריריות קלינית 1-3 נחשבו ללא שבריריים, 4-6 נחשבו לשבריריים ברמה מתונה מאוד, מתונה ובינונית, בהתאמה. בעלי ציון 7-9 נחשבו לשבריריים ברמה חמורה. התוצא העיקרי של מחקר זה היה התמותה בבית החולים לאחר החייאת לב-ריאה. במחקר הנוכחי נכללו סך של 324 חולים אשר עברו החייאת לב-ריאה.
תוצאות המחקר הדגימו כי מקרב החולים אשר עברו החייאה, 73.1% נפטרו בבית החולים טרם השחרור. למטופלים עם ציון שבריריות קלינית של 1-3 הייתה 54% תמותה בבית החולים, שעלתה ל-66%, 78%, 84% ו-84% עבור אלו עם ציון שבריריות קלינית של 4, 5, 6 ו 7–9, בהתאמה (p = 0.001). לאחר התאמה לגיל, מין, גזע ומדד תחלואה נלווית של צ'רלסון, ציוני שבריריות גבוהים יותר נמצאו קשורים באופן מובהק לסיכויים גבוהים יותר לתמותה בבית החולים. בהשוואה לאלה עם ציון שבריריות קלינית של 1-3, יחסי הסיכויים (רווח בר- סמך 95%) לתמותה בבית חולים עבור חולים עם ציון שבריריות קלינית של 4, 5, 6 ו-7-9 עמדו על 1.6 (0.8-3.3), 3.0 (1.3-7.1), 4.4 (1.9-9.9) ו-4.6 (1.8-11.8), בהתאמה (p=0.001).
מתוצאות מחקר זה עולה כי שבריריות קלינית חמורה יותר בקרב חולים מבוגרים, קשורה לתמותה מוגברת לאחר החייאת לב-ריאה בבית החולים. רופאים עשויים לשקול להיעזר במדד לשבריריות קלינית בקביעת יעדים של שיחות טיפול, ובכללן סטטוס קוד, באוכלוסיית מטופלים זו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
